אידריס שאה
סופר בריטי ומורה סופי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אידריס שאה (באנגלית: Idries Shah; 16 ביוני 1924 – 23 בנובמבר 1996), ידוע גם בשמות סייד אידריס אל-חשימי וגם ארקון דראול[1] (כינוי ספרותי), היה סופר ומורה במסורת הסופית שכתב יותר משלושים ספרים בתחומים שונים מפסיכולוגיה ורוחניות ועד לספרי מסע ומחקר תרבות.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח לא אנציקלופדי, פירוט יתר ותרגום מכונה. | |
לידה |
16 ביוני 1924 שימלה, הודו |
---|---|
פטירה |
23 בנובמבר 1996 (בגיל 72) לונדון, אנגליה |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
לאום | אפגני, הודי, סקוטי |
מקום קבורה | בית הקברות ברוקווד |
שם עט | Arkon Daraul |
עיסוק | סופר, מוציא לאור |
מקום לימודים | בית הספר התיכון של העיר אוקספורד לנערים |
שפות היצירה | אנגלית |
תחום כתיבה | פילוסופיה מזרחית, תרבות |
נושאי כתיבה | סופיות, פסיכולוגיה |
יצירות בולטות |
|
צאצאים | סאירה שאה, Safia Shah, Tahir Shah |
פרסים והוקרה |
ספר הבולט של השנה ("BBC "The Critics), פעמיים; פרס ראשון שש פעמים בשנת הספר של אונסק"ו (1973) |
האתר הרשמי | |
חתימה | |
שאה, שהיה יליד הודו, צאצא למשפחת אצולה אפגנית, גדל בעיקר באנגליה. הספרים המוקדמים שלו עסקו בעיקר בקסם ובכישוף. בשנת 1960 הוא ייסד בית הוצאה לאור, אוקטגון (Octagon Press), שהוציא תרגומים של ספרים סופיים קלסיים בנוסף לספרים פרי עטו. ספרו רב-ההשפעה הסופים, יצא לאור ב-1964 והתקבל בהתלהבות בארצות רבות. ב-1965 שאה ייסד בלונדון את המכון לחקר תרבות (Institute for Cultural Research - ICR), עמותה חינוכית המוקדשת לחקר התנהגות ותרבות בני האדם. ארגון דומה, המכון לחקר ידע אנושי (Institute for the Study of Human Knowledge – ISHK), קיים בארצות הברית, בניהולו של רוברט אורנסטיין (אנ'), פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, ששאה מנה כסגנו בארצות הברית.
בכתיבתו שאה הציג את הסופיות (באנגלית Sufism) כתבנית אוניברסלית של חכמה שהקדימה את האסלאם. הוא הדגיש את העובדה שסופיות איננה סטטית אלא תמיד התאימה את עצמה לזמן, מקום ואנשים, ועיצב את תורתו במושגים פסיכולוגיים מערביים. שאה השתמש באופן נרחב בסיפורי עם מסורתיים ובמשלים, טקסטים הכוללים שכבות רבות של משמעות, שכוונתם לעורר בקורא תובנה והתבוננות פנימית. קרוב לוודאי שהוא ידוע בעיקר בעקבות האוספים של סיפורי מולה נאסר א-דין שפרסם.
שאה ספג לעיתים ביקורת ממזרחנים שפקפקו במומחיותו וברקע שלו. חלקו במחלוקת סביב התרגום החדש של הספר הרבעיאת של עומר ח'יאם, שיצא לאור על ידי רוברט גרייבס ואחיו הבכור, עומר עלי-שאה, נחשף לביקורת קפדנית במיוחד. עם זאת היו לו הרבה תומכים מכובדים, שהבכירה ביניהם הייתה הסופרת דוריס לסינג. בסופו של דבר, שאה הוכר כדובר של הסופיות במערב והוזמן להרצות כפרופסור אורח בכמה אוניברסיטאות מערביות. לכתיבתו תפקיד משמעותי בהצגת הסופיות כצורה אינדיבידואליסטית של חכמה רוחנית שהיא לא בהכרח קשורה לדת כלשהי.[2]