ארפכשד
דמות מקראית, בנו של שם בן נוח / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אַרְפַּכְשָׁד, הוא דמות בתנ"ך, בנו השלישי של שם בן נח, על פי ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ב וספר דברי הימים א', פרק א', פסוק י"ז. על פי ספר היובלים הוא מקורו של עם הכשדים[1]. גם נפתלי הרץ טור-סיני מזהה אותו כאב האפונימי של עם זה[2].
שמות אחיו על פי פרק י': עילם, אשור, לוד וארם. על פי דברי הימים א', היו לו עוד 4 אחים: עוץ, חול, גתר ומשך. אולם על פי בראשית, 4 האחרונים היו בני ארם, אחיו של ארפכשד. בנו של ארפכשד היה שלח וע"פ תרגום השבעים וכן ספר היובלים[3] קינן או קינם.
ארפכשד נולד שנתיים לאחר המבול (א'תרנ"ח לבריאת העולם (2103 לפנה"ס), על פי הכרונולוגיה המסורתית) וחי 438 שנים. את שֶלַח ילד בגיל 35. יוסף בן מתתיהו מציין כי ארפכשד נולד שתים עשרה שנה לאחר המבול[4].
השם ארפכשד מוזכר גם בספר יהודית (פרק א') כשמו של מלך מדי שנבוכדנצר ניצח[5]. בקוראן, הוא קרוי בשם "ארפכשו"[6].
ארפכשד מת בגיל ארבע מאות שלושים ושמונה, כשיצחק היה בן ארבעים ושמונה[7].
שם חיצוני לאשתו הוא רצויה בת ששון או בת שושנה.