אשרף מרואן
חתנו של נשיא מצרים נאצר, פעל כמרגל למען ישראל במצרים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אשְרף מרואן (בערבית: أشرف مروان; 2 בפברואר 1944 – 27 ביוני 2007) היה איל הון וחתנו של נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, ולאחר מותו של נאצר שימש כיועץ קרוב של הנשיא סאדאת.
לידה |
2 בפברואר 1944 ממלכת מצרים קהיר, ממלכת מצרים |
---|---|
פטירה |
27 ביוני 2007 (בגיל 63) הממלכה המאוחדת לונדון, הממלכה המאוחדת |
מדינה | מצרים מצרים |
כינוי | "המלאך" |
השכלה | אוניברסיטת קהיר |
נאמנות | המוסד |
תקופת הפעילות | 1969–? |
בת זוג | מונה עבד אל נאצר |
צאצאים | 2 |
מרואן הציע את שירותיו ל"מוסד" ב-1970, ובשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים סיפק מידע באיכויות יוצאות מן הכלל על ההכנות המצריות למלחמה, תפישת המלחמה המצרית, תוכניות המלחמה, ולבסוף גם מועדה. ההתרעה שהעביר לראש "המוסד" בפגישה ביניהם בלונדון כ-14 שעות לפני פרוץ המלחמה, כי "מחר תפרוץ מלחמה", מנעה מישראל הפתעה מוחלטת ביום הכיפורים ה'תשל"ד (1973), ומנעה את נפילת רמת הגולן עם פתיחת המלחמה. מרואן המשיך לעבוד בשירות "המוסד" עד 1998.
זהותו של מרואן הלכה ונחשפה מאז פרסם ב-1993 ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, אלי זעירא, את זיכרונותיו. העיתונאי רונן ברגמן נתן לו את הכינוי הפיקטיבי "בבל",[1] ובמשך כמה שנים הוא נודע בכינוי זה שמעולם לא היה כינויו הרשמי. הוא כונה על ידי המוסד "המלאך". ב-2002 חשף העיתונאי אהרן ברגמן בלונדון את זהותו המלאה של מרואן.[2] ב-2007 קבע המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, תיאודור אור, בבוררות בין ראש המוסד במלחמה, צבי זמיר, לראש אמ"ן במלחמה, אלי זעירא, כי זהותו של מרואן הודלפה לעיתונאים זרים וישראלים על ידי זעירא.[3] כמה שבועות לאחר פרסום מסקנותיו של אור נפל מרואן ממרפסת דירתו בלונדון אל מותו. יש הטוענים כי נהרג על ידי המודיעין המצרי בהוראתו של הנשיא מובארכ, ואילו מעטים טוענים כי נהרג על ידי אנשי "המוסד" הישראלי.
כיוון שמרואן היה מי שהתרעתו ברגע האחרון מנעה הפתעה מוחלטת, נוצר הרושם בציבור כאילו הוא היה המקור שהיה אמור לתת התרעה. בפועל, כפי שעולה מעדויותיהם של מקבלי ההחלטות ב-1973 בפני ועדת אגרנט, הם נסמכו בעניין התרעת המלחמה על "אמצעי האיסוף המיוחדים" של אמ"ן ולא על מרואן. שאלת נאמנותו של מרואן עלתה על הפרק עם פרסום ספרו של אלי זעירא על המלחמה, בו טען כי מרואן היה סוכן כפול והונה את ישראל. מבין כל הגורמים המעורבים בפרשה – אנשי אמ"ן והמוסד כאחד – זעירא הוא העיקרי הגורס כך מפורשות.[4] לאחר מותו זכה מרואן במצרים להלוויה מכובדת, אולם לא מעט מאמצעי התקשורת במצרים נוטים לקבל את הטענה כי אכן ריגל רק לטובת ישראל.