בית חפור
מבנה החפור חלקית באדמה בשימוש תרבויות שונות / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בית חפור (באנגלית: Pit house; בגרמנית: Grubenhaus) הוא מבנה החפור חלקית בקרקע ומכוסה בגג.[1] בנוסף להגנה ממזג אוויר קיצוני עשויים מבנים אלו לשמש גם לאחסון מזון (כמו מזווה או מרתף לאחסון מזון לחורף), ולפעילויות תרבותיות כמו לספר סיפורים, ריקודים, שירה וחגיגות. מילונים כלליים מתארים גם בית חפור כמחפורת או כמחפורת למחצה.
בארכאולוגיה מכונה בית חפור לעיתים קרובות כ"בניין שקוע" (Sunken featured building).[2] בתים חפורים מצויים במספר רב של תרבויות ברחבי העולם, כולל התושבים הקדומים של דרום-מערב ארצות הברית, תושבי הפואבלו הקדמונים, ובני תרבויות פרימונט ומגיון הקדמונים, הצ'רוקי, האינואיטים, תושבי הרמה, התושבים הארכאיים של ויומינג באמריקה הצפונית, אנגלו-סקסונים באירופה ובני תקופת ג'ומון ביפן. ייתכן שבתים חפורים של אנגלו-סקסונים שימשו למטרות אחרת ולא למגורים.
בדרך כלל, כל מה שנותר מהבית החפור העתיק הוא חלל חפור באדמה והגומחות באדמה שבהם נקבעו במקור העמודים שתמכו בגג. במאה התשע-עשרה האמינו שרוב העמים הפרהיסטוריים חיו בבתים חפורים, אם כי מאז הוכח כי רבים מהמבנים שנחשבו כבתים היו למעשה בורות פרהיסטוריים לאחסון מזון או ששימשו למטרה אחרת.