בית מעון
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בֵּית מָעוֹן הייתה עיירה יהודית גדולה, אשר שכנה בסמוך לטבריה, ואשר התקיימה לאורך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד, ועד התקופה העות'מאנית.
אין לבלבל ערך זה עם הערך "בית בעל מעון", העוסק בעיר בעבר הירדן הנקראת גם "בית מעון".
העיירה נזכרת רבות בכתבי חז"ל, וכן בכתבי יוסף בן מתתיהו, בתור הפרבר העיקרי של טבריה בתקופה הרומית.
אתרה של העיירה הקדומה מזוהה בח'רבת נאצר א-דין, למרגלות תל מעון שבטבריה עילית[1].