בקעת ארדון
בקעה בהר הנגב המזרחי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בקעת ארדון היא בקעה חולית ששטחה 30 קמ"ר בהר הנגב המזרחי. בקעת ארדון היא חלקו המרכזי של מכתש רמון. הבקעה מוקפת מצוקים, והקרקע שלה מכוסה מישורי חול ותלוליות חול.[1][2]
עובדות מהירות מידע כללי, סוג ...
מכתש רמון | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | שקע |
נתונים ומידות | |
שטח | 30 קמ"ר |
מיקום | |
מיקום | מכתש רמון, הנגב |
קואורדינטות | 30°37′44″N 34°58′43″E |
(למפת ישראל רגילה) | |
סגירה
הבקעה נוצרה בעקבות תהליכים של בליה וסחף. באזור הבקעה שוכנים נחל ארדון והר ארדון. האקלים בבקעת ארדון הוא אקלים צחיח.
מקור השם של בקעת ארדון הוא על שמו של "ארדון", בנו של כלב בן חצרון (דברי הימים א ב).