ברית בין הבתרים
סיפור מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים היא סיפור מקראי מכונן בחיי אבות האומה של בני ישראל, הנזכר בפרשת לך לך בספר בראשית. במעמד הזה, ה' התגלה אל אברהם וכרת עמו ברית חד צדדית שבה בישר לו שזרעו יירשו ארץ המשתרעת מנהר מצרים עד נהר פרת. כמו כן, שזרעו ישועבד בארץ זרה ולאחר מכן יזכו לירושה זו.
ברית זו לבשה צורה מעשית על ידי ציוויו של האל לאברהם לקחת כמה בהמות ועופות ולבתרן. במהלך ההתגלות שבאה בעקבות זאת, עבר לפיד אש בין בתרי הבהמות, ומכאן שמה של הברית. תוכנה של הברית הוא הבטחת ארץ ישראל לזרעו של אברהם, הראשונה מתוך סדרת הבטחות לאבות.
בריתות דומות עם חיות מבותרות ידועות מהמזרח הקדום, כגון ממרי.[1]