בתי קולנוע בתל אביב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לאורך השנים היו בתל אביב בתי קולנוע רבים, מהם גדולים ומהם שכונתיים וקטנים. בשנות ה-50 וה-60, לפני היות הטלוויזיה בישראל, הייתה ההליכה לקולנוע הבילוי הנפוץ והפופולרי ביותר. כך למשל ב-1960 הגיע מספר הביקורים בבתי הקולנוע בתל אביב ל-12,662,000.[1] בעיר של פחות מ-400 אלף תושבים.
החל מחדירת הטלוויזיה לישראל באופן מוגבר בשנות ה-70, התערער מעמדם של בתי הקולנוע כמטרה לבילוי מחוץ לבית. כניסת הטלוויזיה הרב ערוצית בשנות ה-90, עליה יחסית במחיר הבילוי הכולל, יחד עם עליה ניכרת בערכה הנדל"ני של הקרקע עליה בנוי בית הקולנוע, והקמת בתי קולנוע בתוך הקניונים, גרמו לנסיגה ניכרת במעמדם של בתי הקולנוע העצמאיים שהיו במרכזי הערים ובשכונות המגורים. חלקם פוצלו למספר גדול יותר של אולמות קטנים ומפוארים, עם ציוד אור-קולי משוכלל, במקום האולמות הגדולים יותר שהיו בהם קודם.
את מקום בתי הקולנוע שנסגרו ובתי הקולנוע שנהרסו תפסו קומפלקסים שהוקמו בקניונים בעיר, כגון דיזנגוף סנטר בו הוקמו שני בתי קולנוע, קולנוע לב וקולנוע דיזנגוף (נסגר בסוף 2011), מרכז עזריאלי (הקומפלקס נסגר כאמור בסוף 2009) וקניונים מחוץ לתל אביב. את אולמות הקולנוע בקניונים החלו להחליף קומפלקסי ענק מחוץ למרכזי הערים כדוגמת שני מתחמי "סינמה סיטי" שנפתחו ברמת השרון ב-2002, ובראשון לציון ב-2010, ושני מתחמי "יס פלאנט" שנפתחו בקניון איילון ברמת גן ב-2006, ובראשון לציון ב-2010.