גיל בגירות
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גיל בגירות הוא סף הבגרות מבחינה משפטית, כפי שנקבע או מוכרז בחוק. בהגיעו לגיל הבגירות אדם מפסיק להיות קטין מבחינה משפטית ומקבל שליטה חוקית על גופו, על מעשיו והחלטותיו ובכך מסיים את שליטתם ואחריותם החוקית של הוריו, או משמורנים אחרים שמונו לו. ברוב מדינות העולם גיל הבגירות הוא 18 שנה. אדם המגיע לגיל הבגירות מקבל עליו חובות, דבר שלא מופיע לפני גיל הבגירות.
אין בהכרח חפיפה בין גיל הבגירות לגיל ההסכמה, גיל הנישואים,[1] גיל סיום לימוד חובה, גיל שתייה חוקי, גיל רשות לנהוג בכלי רכב, גיל הזכות להצביע בבחירות, גיל הרשות לעשן, ומגבלות גיל נוספות הקבועות בחוק. אף לאחר הגיע אדם לגיל בגירות, ייתכן שעדיין תוטלנה עליו מגבלות גיל חוקיות כגון הזכות להצביע, לשמש בתפקיד ציבורי, לשתות אלכוהול ועוד. מוקד הזכויות החוקיות המוענקות לאדם בהגיעו לגיל בגירות הן בשליטה על גופו, החלטותיו ומעשיו וסיום סמכויותיהם של הוריו לעניינים אלה, סמכויות הוריות שהיו קיימות כל עוד היה קטין.