גירעון תקציבי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גֵּרָעוֹן תקציבי (באנגלית: Deficit spending, או Budget deficit) הוא מונח המציין כי התחייבויות או הוצאות, שנעשו בסעיפי תקציב שונים עולות על הסכומים שהוקצו להן באותו תקציב.
בתקציב המדינה הפער נוצר כאשר ההכנסות המתוכננות של הממשלה נופלות מהוצאותיה. זה קורה כאשר ההכנסות ממסים, מאיגרות וממכירת שירותים נמוכות מההוצאות. גירעון בתקציב פירושו חיסכון שלילי של הממשלה. הגירעון ממומן על ידי מלוות מהבנק המרכזי (לדוגמה בישראל: בנק ישראל), מבנקים מסחריים או מהציבור הרוכש איגרות חוב ממשלתיות, או מגיוס הון זר מחוץ למדינה (לדוגמה הנפקות ציבוריות או פרטיות של איגרות חוב על ידי מדינת ישראל[1]). כאשר ההכנסות עולות על ההוצאות יש "עודף תקציבי" במאזן הכספי הממשלתי.
משמעות הגירעון היא הזרמת כספים נוספים למשק והגדלת אמצעי התשלום. אם הגירעון ממומן על ידי הזרמת כספים לאורך זמן, תיווצר אינפלציה התואמת את שיעור ההזרמה. גירעון כזה יכול להיווצר משתי סיבות אפשריות: או בשל אי-יכולתה של הממשלה להשתלט על הוצאותיה (ואז הוא נוצר מאונס), או מרצון (במסגרת מדיניות אנטי-מחזורית שבה הממשלה קובעת מראש תקציב גירעוני כדי שישמש מייצב פיסקלי). הממשלה יוצרת במקרה האחרון בכוונה גירעון על ידי הקטנת המיסים, או על ידי הגדלה של הוצאותיה מעל להכנסותיה באמצעות עבודות יזומות, הרחבת שירותים וכו'. בכך היא מגדילה את ההכנסה הפנויה של היחידים כדי שייווצר ביקוש מצרפי שיפעיל גורמי ייצור מובטלים. ניסיון להפעיל את המשק באמצעות הגדלת מִסים במקרה כזה גורמת לירידה בביקוש ולכן אינה יכולה להוות שיטה להפעלת גורמי הייצור המובטלים.
לממשלות כלים שונים, בהם קביעת יעד גירעון, לצמצום הגירעון.