גנומיקת נוף
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
גנומיקת נוף (באנגלית: Landscape genomics) היא אחת השיטות המשמשות לזיהוי קשרים בין גורמים סביבתיים ולהסתגלות גנטית של אורגניזמים בתגובה לגורמים סביבתיים אלו.[1] גנומיקת נוף משלבת היבטים של אקולוגיה של נוף, גנטיקה של אוכלוסיות וגנטיקה של נוף. המונח גנטיקה של נוף מתייחס לאופן שבו מאפייני הסביבה משפיעים על מבנה האוכלוסייה וזרימת הגנים (מעבר של אללים מהמאגר הגנטי של אוכלוסייה אחת לאחרת) של אורגניזמים לאורך הזמן והמקום. תחום גנומיקת הנוף נבדל מגנטיקה של הנוף בכך שהוא אינו מתמקד בתהליכים הגנטיים הטבעיים, אלא מתייחס בנוסף לתהליכים טבעיים, כמו סחף וזרימת גנים, לתהליכים הסתגלותיים מובהקים, כלומר לתפקיד הברירה הטבעית.[2]
גנומיקת אוכלוסייה משתמשת במבחני חריגות יתר על מנת לזהות שונות גנטית, מבחנים אלו מסתמכים על זיהוי שונות גנטית גבוהה באוכלוסיות.[1] אולם, בגנומיקת נוף ניתן לזהות מקרים בעלי פחות חריגות של שונות גנטית. בנוסף, מבחני החריגות אינם מכוונים להקל על זיהוי לחצי סלקציה מהסביבה המקומית שגורמים לשונות גנטית, ואכן הם אינם עושים זאת.[1] להפך, גנומיקת נוף שואפת לזהות שינויים בגנום הנובעים ישירות מגורמים סביבתיים מקומיים.