דחייה חברתית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דחייה חברתית היא תופעה שבה אדם מודר בכוונה ממערכת יחסים או מאינטראקציה חברתית. המונח כולל הדרה חברתי, דחייה רומנטית וניכור משפחתי. אדם יכול להידחות על ידי יחידים או על ידי קבוצה שלמה של אנשים.
דחייה יכולה להיות פעילה - על ידי בריונות, הקנטה ולעג, או מוצנעת באמצעות התנהגות פסיבית-אגרסיבית - על ידי התעלמות מאדם או מתן "שתיקה כעונש". החוויה של דחיה היא סובייקטיבית עבור הנמען, והיא יכולה להיות מורגשת גם כאשר היא לא נוכחת בפועל.
דחייה חברתית יכולה לכלול בתוכה גם נידוי חברתי מאורגן כמו אוסטרקיזם - שהיה רווח בתקופת יוון העתיקה וכלל בין היתר גירוש.[2]
על אף שבני אדם הם יצורים חברתיים, רמה מסוימת של דחייה היא חלק בלתי נמנע מהחיים. עם זאת, דחייה עלולה להפוך לבעיה כאשר היא ממושכת או עקבית, כאשר מערכת היחסים חשובה, או כאשר האדם רגיש מאוד לדחייה. לדחייה על ידי קבוצה חברתית שלמה יכולות להיות השפעות שליליות במיוחד, במיוחד כשהיא מביאה לבידוד חברתי.[3]
לחווית הדחייה עשויות להיות השלכות פסיכולוגיות שליליות כמו בדידות, הערכה עצמית נמוכה, תוקפנות ודיכאון.[4] חוויה כזו יכולה להוביל לרגישות מוגברת לדחייה עתידית.[5]