דיכאון סמוי
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דיכאון סמוי הוא אבחנה המתייחסת לתופעה הנפוצה בעיקר בקרב גברים, החווים דיכאון שאינו תואם את האבחנה של דיכאון קליני. דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית, המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות וחודשים) של מצב רוח ירוד, דכדוך, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואבדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה, הפרעות שינה ותיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות – עד כדי מחשבות של חוסר טעם לחיים ואובדנות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ופגיעה משמעותית בתפקוד. אוסף תסמינים זה קיבל את שמו המקצועי, תואר וסווג כהפרעת מצב רוח במהדורה משנת 1980 של ספר האבחנות של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (ה-DSM).[1]
לעומת אבחנה זו, דיכאון סמוי הוא מינוח המתאים יותר לחוויה מלנכולית בקרב גברים, שאינה מקבלת שם בשל הקושי של גברים להכיר ברגשותיהם בנוגע לדיכאון ולהסוותם. הדיכאון הסמוי מהווה ביסודו הפרעה בהערכה העצמית ובערך העצמי, המתבטא במגוון צורות כמו אובדן אינטימיות, התמכרויות ואלימות. במצב זה הגברים מסתירים את דיכאונם לא רק מהקרובים להם אלא גם מעצמם.
אף שנמצא בשימוש בשיח הציבורי וע"י אנשי טיפול, המונח לא נתמך כרגע על ידי מקצועות בריאות הנפש המוסמכים ונעדר ביסוס מדעי.[2]