דיני עבודה בארצות הברית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
דיני העבודה בארצות הברית הם דיני עבודה הקובעים את הזכויות והחובות של עובדים ושל איגודי עובדים, ומגדירים יחסי עובד–מעביד. מטרתם הבסיסית של דיני העבודה היא לתקן את "אי-השוויון בכוח המיקוח" בין עובדים למעסיקים, במיוחד בתאגידים גדולים.
דיני העבודה בארצות הברית מורכבים מחקיקה ורגולציה ברמה הפדרלית, ברמת המדינה וברמת העיר. במדינות שונות ואפילו בערים שונות באותה מדינה ישנה מערכת חקיקתית שונה.[1] החוקים הפדרליים המגדירים זכויות סוציאליות מינימליות נחקקו במהלך המאה ה-20, מתוך כוונה שכל מדינה בארצות הברית תחוקק חוקי מדינה שייטיבו עם העובדים מעבר למינימום שנקבע בחוק.
המדיניות של ארצות הברית משנת 1946 ועד היום היא לעודד תעסוקה מלאה באמצעות מדיניות מוניטרית, השקעה בתשתיות ומדיניות סחר בינלאומית המתעדפת את תוצרת ארצות הברית.
ארצות הברית מפגרת אחרי מדינות מפותחות אחרות בתחום זכויות העובדים. יחסית לרוב מדינות אירופה, העובדים בארצות הברית עובדים יותר שעות, זכאים לפחות ימי חופשה שנתית, וחשופים לפיטורים שרירותיים. גם כוחם של איגודי עובדים בארצות הברית נמוך בהרבה מאשר באירופה.