הגניזה החרסונית
אוסף גדול של כתבי יד ותשמישי קדושה שנחשב למזויף / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הגניזה החֵרְסונית או גניזת חֵרְסון הם כינויו של אוסף גדול של כתבי יד ותשמישי קדושה שעל פי הטענה היו שייכים לרבנים ואדמו"רים חסידיים שונים בני המאות השמונה עשרה והתשע עשרה. הגניזה נחשבת לזיוף הן בעולם האקדמיה והן במרבית החוגים התורניים.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתוב בצורה מוטה, עם טיעוני "בעד" ו"נגד", כשקיים קונצנזוס במחקר שמדובר בזיוף. | |
על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של המגיד ממזריטש. בנו, רבי אברהם המלאך, ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים. ממנו עבר האוסף לבנו - רבי שלום שכנא מפראהביטש, וזה הורישו לבנו - האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו"ר מרוז'ין על ידי המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית, ונשמר בעיר חרסון שבדרום אוקראינה. ב-1918, בעת מהפכת אוקטובר נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו לאספנים באודסה.
שמואל גוראריה, חסיד חב"ד שהתגורר באודסה, רכש חלק מהמסמכים והעניק אותם לרבו, רבי שלום דובער שניאורסון מלובביץ'. רבי יוסף יצחק שניאורסון, בנו של רבי שלום דובער, כתב כי לאחר שעיין באוסף, אביו "הפליג בשבחם וגילה דעתו הקדושה אשר כל הכתבים והמכתבים הם רק העתקות ולא גופי כתב יד קדש של הכותבים, אבל תוכן הכתבים והמכתבים אמיתים הם, ואם המצא ימצא איזה סתירות דברים, קלי ערך הם לגבי הפלאת תוכנם ואינם אלא שגגת המעתיקים"[1]. האוסף עבר בירושה לאדמו"ר הבא, רבי יוסף יצחק שניאורסון, שהחל, בשנת 1935, לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת התמים. חלק מהאוסף אבד בעת מלחמת העולם השנייה[2] וחלקו נמצא בספריית חב"ד בברוקלין, ניו יורק.
יש הטוענים כי האוסף כולל גם מסמכים אותנטיים, אך מזייפים ניצלו אותו והוסיפו בו עשרות מסמכים מזויפים[3].