הדת הישראלית הקדומה
האמונות והפולחנים שהתפתחו בישראל ויהודה הקדומות, החל מתקופת ההתנחלות, מתוך האמונות של הכנענים והשמיים צפון־מערביים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הדת הישראלית הקדומה הוא השם המודרני לאמונות והפולחנים שהתפתחו בישראל ויהודה הקדומות, החל מתקופת ההתנחלות, מתוך האמונות של הכנענים והשמיים הצפון־מערביים.[1] עד המאה ה־7 לפנה"ס הייתה הדת פוליתאיסטית, אך הפולחן נסוב לרוב בעיקר סביב אלוהות אחת או שתי אלוהויות ראשיות (לרוב יהוה), פרקטיקה הידועה כהנותאיזם ושורשיה בתקופת הברונזה.[1][2] הרעיונות הדתיים העיקריים המובעים בתורה ובספרות ההיסטורית המקראית, המוקיעים את האמונות והפרקטיקות הדתיות הישראליות הקדומות, הם רעיונות שמקורם במאות ה־7–4 לפנה"ס, והדת הישראלית הקדומה, לפי הקונצנזוס המחקרי, היא דת נפרדת ונבדלת מהיהדות.[1] חקר דת זאת קשה לאור המקורות הדלילים יחסית הנוגעים לה.[1]