ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים[1] היא כינוי להתיישבות יהודית-ישראלית באזורים שסופחו למדינת ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים בצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1) תשכ"ז-1967[2], במונח הרחב, ובמונח המצומצם התיישבות כוללת את המתחמים היהודים שבתוך אוכלוסייה ערבית צפופה, שחלקם היו בבעלות יהודית לפני 1948 (מלחמת העצמאות) והוחזרו לידי בעליהם וחלקם נקנו מאז.
בשנת 2014, התגוררו במזרח העיר 521,900 תושבים: 201,200 יהודים (כ-39%), מתוכם כ-3,000 בתוך אוכולסיה ערבית צפופה, לעומת 301,600 ערבים (כ-58%).