החדר הסיני
ניסוי מחשבתי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
החדר הסיני הוא ניסוי מחשבתי שהציע הפילוסוף ג'ון סרל בשנת 1980, כדרך למתוח ביקורת על מבחן טיורינג וכדי לתקוף גישות הגורסות כי "אם לא ניתן להבדיל בין מכונה לאדם, הרי המכונה היא אדם", כמו הבינה המלאכותית ה"חזקה" והפונקציונליזם. הניסוי בא להראות שמבחן טיורינג אינו מלמד דבר על יכולתה של המכונה להבין.
הבינה המלאכותית ה"חזקה" גורסת[דרוש מקור] שמכונה שעוברת את מבחן טיורינג יכולה להיחשב כ"חושבת" בדיוק כמו בן־אדם, ושניתן להגיד שמוחם של בני האדם הוא סוג של מחשב ביולוגי. תומכי גישה זו מאמינים שמערכות בינה מלאכותית יעזרו לנו להסביר את אופן המחשבה של בני אדם, וגם שהמצע הביולוגי במוח אינו חיוני למחשבה (כלומר: מחשבה אמיתית יכולה להיווצר גם בתוך מחשב משוכלל מספיק). סרל מתמצת את הגישה הזו, לה הוא מתנגד, באופן הבא:
"המחשב אינו רק כלי לחקר המוח; יתרה מזאת; מחשב שתוכנת כראוי הוא למעשה מוח, במובן שניתן לומר על מחשבים שניתנה להם התכנה המתאימה שהם מבינים ויש להם מצבים קוגניטיביים נוספים."
ניתן לעקוב אחרי שורשיו ההיסטוריים של טיעון החדר הסיני עד ללייבניץ, שהציב טיעון דומה המכונה "טיעון טחנת הקמח": נניח שניתן לבנות מכונה שמגיבה ממש כמו אדם. האם ניתן להסיק שמדובר בדעת (mind)? תשובתו של לייבניץ היא: לא, מפני שאם נחדור לקרבי המכונה לא נמצא אלא גלגלי שיניים כבאותה טחנת קמח.[1]
מאז הוצג הטיעון ב־1980 הוא עורר דיונים ערים בתחומי ידע מרובים, ומספר מבקרים ציינו שהוא נוגע בכמה סוגיות מטאפיזיות[1] .מחד יש הטוענים שהוא שומט את הקרקע תחת הגישה הפונקציונליסטית[2], ומאידך קיימת הטענה שהטיעון כולו מבוסס על אינטואיציה ולכן אינו תקף[1].