הירונימוס
אחד מאבות הכנסייה / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
אוסביוס סופרוניוס הירונימוס (בלטינית: Eusebius Sophronius Hieronymus; ביוונית: Εὐσέβιος Σωφρόνιος Ἱερώνυμος) נולד בערך בשנת 345 ומת ב-30 בספטמבר 420, היה אב כנסייה, מעמודי התווך של הכנסייה הלטינית.
לידה |
345 בערך סטרידון, איליריה, הקיסרות הרומית |
---|---|
פטירה |
30 בספטמבר 420 בית לחם |
תארים | כומר, אב בכנסייה הלטינית, דוקטור של הכנסייה, קדוש |
ביאטיפיקציה | 1747, רומא על ידי בנדיקטוס 14 |
קאנוניזציה | 1767, רומא על ידי קלמנטוס 13 |
מקום פולחן עיקרי | הירונימוס קבור בבזיליקה סנטה מריה מג'ורה, ברומא |
חג | 30 בספטמבר (קתולים, לותרנים, אנגליקנים), 15 ביוני (אורתודוקסים) |
פטרון של | המתרגמים, הארכיבאים והספרנים, התלמידים והמורים |
שמו של הירונימוס יצא למרחוק בעקבות היותו האיש התלת-שפתי ('vir trilinguis') – כלומר זה השולט בשלוש שפות הכנסייה: העברית, היוונית והלטינית – ובמיוחד על שום היותו ההבראיסט הגדול של הכנסייה. כהבראיסט, הוא חי בשלושים השנים האחרונות של חייו בבית לחם (פלשתינה) הרחק ממרכז הכובד של הכנסיה, עמד בקשר עם יהודים והעמיק את ידיעותיו בעברית ובמקרא, ושם הוציא לאור את מרבית יצירתו. גולת הכותרת של יצירתו היא תרגומו למקרא הנוצרי, שנודע בשמן הוולגאטה - ישירות מהמקור העברי והיווני. רוב הכנסיות הנוצריות מוקירות את מפעלו. בכנסייה הקתולית, הוא מוכר כקדוש וכאחד ממוריה. בעולם החולין הוא נחשב לפטרון אנשי הספר והמתרגמים.[1]