הכרעת הרוב
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
עקרון הכרעת הרוב או שלטון הרוב (באנגלית: Majority rule) היא פרוצדורה פורמלית לפיה קבלת החלטות או הסכמה כללית נקבעת על סמך מרבית הקולות בהם זכו מועמדים בהצבעה.[1][2] "רוב מוחלט" הוא רוב של יותר ממחצית מקולות המצביעים, והכרעת ברוב שכזה נחשבת לאיכותית ומהימנה יותר מאשר "רוב יחסי" של פחות ממחצית.[hebrew 1] עקרון הכרעת הרוב הוא אחד העקרונות העיקריים בדמוקרטיה, והוא מהווה תחליף לסמכות היררכית של "שלטון יחיד" או "שלטון המיעוט".[3] עם זאת, טעות נפוצה היא להתייחס ל"דמוקרטיה" (שלטון העם) רק בתור "שלטון הרוב". אף שעקרון הכרעת הרוב הוא תנאי הכרחי הוא אינו תנאי מספיק, שכן בדמוקטיה מהותית קיימות הגנות וסייגים המונעים מצב של עריצות הרוב, מתוך מחויבות לשמור על זכויות אזרח גם של מיעוטים.[4][5][6][7] בדמוקרטיות רבות, סייג עיקרי להכרעת הרוב הוא הכפפת סמכות הרוב לחוקה.[3]
שלטון הדוגל ב"רובנות" ומבוסס רק על הכרעת הרוב ללא הגנה על זכויות המיעוטים מכונה דמוקרטיה חלולה, דמוקרטיה לא ליברלית, רפובליקה עממית,[8] אוכלוקרטיה (שלטון ההמון) או עריצות. הפילוסוף קרל פופר כתב בספרו החברה הפתוחה ואויביה נגד הסברה ששלטון הרוב הוא המאפיין הבלעדי של דמוקרטיה, וטען כי לכל הפחות למיעוט חייבת להישמר הזכות לשוב לשלטון:
אין לאפיין את הדמוקרטיה כשלטון הרוב בלבד, אף שהנהגת בחירות כלליות חשובה ביותר. שכן רוב עלול לשלוט כרודנות. (הרוב של אלה שגובהם פחות מ־1.80 מטר עשויים להחליט שהמיעוט של אלה שגובהם מעל 1.80 מטר ישלמו את כל המסים.) בדמוקרטיה יש הכרח להגביל את סמכויות השליטים: ואבן הבוחן לדמוקרטיה היא זו: בדמוקרטיה יכולים הנשלטים להדיח את השליטים – כלומר, את הממשלה – בלי שפיכות דמים. לכן אם האנשים שבשלטון אינם שומרים על אותם מוסדות המבטיחים למיעוט את האפשרות לפעול למען שינוי בדרכי שלום, הרי שלטונם הוא רודנות.