המחאה בעקבות מלחמת יום הכיפורים
מחאה ישראלית ב-1974 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המחאה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הייתה מחאה שהחלה בפברואר 1974, שלושה חודשים אחרי סיום מלחמת יום הכיפורים, אך בזמן שעדיין התקיימו קרבות בעצימות נמוכה מול צבאות מצרים וסוריה. את המחאה הוביל קצין המילואים מוטי אשכנזי. אשכנזי החל במחאה לאחר שחרורו משירות המילואים, ודרש את התפטרותו של שר הביטחון משה דיין.[1] בהמשך הצטרפו לאשכנזי אלפי מפגינים נוספים, והמחאה התרחבה וקראה גם להתפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר.[2]
לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט ב-1 באפריל 1974, שהטילה את האחריות על הדרג הצבאי בלבד, וזיכתה את ראשת-הממשלה ושר הביטחון, התפטר הרמטכ"ל דוד אלעזר. המחאה התעצמה, ותרמה להתפטרותה של גולדה מאיר כעבור 10 ימים.[3] לחץ המחאה וההאשמות כנגד שרים בכירים נוספים, גרמו לכך שאף אחד מהשרים הבכירים בתקופת המלחמה לא הסכים להחליף את גולדה ולהתמנות לראש-ממשלה. בסופו של דבר נבחר ליו"ר המפלגה יצחק רבין שלא היה חבר בממשלה בתקופת המלחמה ולא היה מעורב במהלכיה. דיין נשאר בתפקידו גם לאחר התפטרות גולדה מאיר ופעולות המחאה כנגדו נמשכו במהלך תקופת הרכבת הממשלה החדשה. עם השלמת תהליך הרכבת הממשלה על-ידי יצחק רבין, נאלץ גם דיין לסיים את תפקידו,[4] וכך גם שרי האוצר והחוץ, פנחס ספיר ואבא אבן, ובכך הגיעה המחאה העיקרית לסיומה. בהמשך ניסה אשכנזי לחדש את המחאה בדרישות נוספות לפיזור הממשלה החדשה וקיום בחירות, אולם ניסיונות אלה לא הניבו הצטרפות ציבורית משמעותית.