המפנה הלשוני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
המפנה הלשוני (באנגלית: The Linguistic Turn) מתאר תפנית מחשבתית ומחקרית, שזכתה לתהודה גוברת מאז תחילת המאה ה-20 בפילוסופיה, תורת הספרות ובבלשנות, לפיה ללשון חלק בלתי נפרד מהעיסוק במחשבה ובעולם. נציגים רבים של דיסציפלינות אלה אימצו את המיקוד המחקרי בלשון, אך המפנה נוכח גם ברוב תחומי מדעי הרוח מדעי החברה. הביטוי "מפנה לשוני" נטבע על ידי גוסטב ברגמן[1] וזכה לפופולריות בזכות אנתולוגיה בשם זה שפרסם ריצ'רד רורטי ב-1967.[2]
המושג "המפנה הלשוני" מתאר אפוא שורה של התפתחויות שונות מאוד בחשיבה המערבית של המאה ה-20. ככלל, כולן מבוססות על ספקנות ביחס לרעיון שהשפה היא "מדיום שקוף" לתפיסת המציאות. תפיסה זו מוחלפת בדעה ששפה היא היבט בלתי נפרד ממחשבה, ולפיכך כל הכרה אנושית מושתתת על השפה. "מציאות" שמעבר לשפה נחשבת כ"לא קיימת", כ"נונסנס", או לכל הפחות כבלתי ניתנת להשגה. החשיבה הרפלקסיבית, בעיקר בפילוסופיה, הופכת אפוא לביקורת על השפה.[3]