הסכם ניוקומב-פולה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הסכם נְיוּקוֹמב-פּוֹלֶה (באנגלית Newcombe-Paulet Agreement), הידוע גם כהסכם הגבול הפרנקו-בריטי (Franco-British Boundary Agreement), היה הסכם אשר נוסח בין השנים 1920–1923 בין ממשלות צרפת ובריטניה הגדולה, ועסק בתוואי הגבול שבין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין שטחי המנדט הצרפתי בסוריה ולבנון. עוד התייחס ההסכם לתיקוני גבול בין שתי המעצמות בצפון עיראק. ב-3 בפברואר 1922 חתמו ניוקומב ופולה על המפות עליהן שורטט קו הגבול.
המלצות ועדת ניוקומב-פולה אומצו אגב מספר שינויים, וההסכם שנחתם בעקבות כך בפריז ב-7 במרץ 1923 זכה לשם הרשמי "חילופי דברים המהווים הסכם בעניין קו הגבול בין סוריה וארץ ישראל, מהים התיכון עד אל-חמה"[1].
ההסכם יושם במלואו באפריל 1924 עם הצבתם בשטח של סימוני הגבול האחרונים והעברתם של 192 קמ"ר ו-20 כפרים מידי הצרפתים לבריטים. הסכם שכנות טובה בגבולות המנדט הבריטי והצרפתי (1926) קבע את הכללים להתנהלות האזרחית והביטחונית לאורך הגבול. חבר הלאומים אישר את ההסכם ב-1934 ומאז נחשב לקו הגבול הבינלאומי בין המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון ולימים הגבול הבינלאומי בין ישראל לסוריה ובין ישראל ללבנון - 'הקו הכחול'.