העברת מים בין אגנים
העברת מים מאגן נהר אחד למשנהו / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העברת מים בין אגנים או הטיית מים חוצת אגנים הם מונחים המתארים מובילי מים מעשה ידי אדם המעבירים מים מאגן ניקוז של נהר אחד שבו הם זמינים, לאגן אחר שבו המים זמינים פחות או ניתנים לניצול טוב יותר להתפתחות האדם. מטרתם של מיזמי הנדסת משאבי מים כאלה יכולה להיות אספקת מים לאגן הקולט, ייצור חשמל, או שניהם. לעיתים נדירות, כמו במקרה של נהר התהילה (אנ') שהטה מים מהחידקל לנהר הפרת בעיראק המודרנית, בוצעו העברות בין אגנים למטרות מדיניות.
קיימות דוגמאות עתיקות לאספקת מים. הפיתוחים המודרניים הראשונים בוצעו במאה ה-19 באוסטרליה, הודו וארצות הברית, וסיפקו מים לערים גדולות כמו דנוור ולוס אנג'לס. מאז המאה ה-20 בוצעו עוד הרבה מיזמים דומים במדינות אחרות, כולל ישראל והרפובליקה העממית של סין, ותרמו למהפכה הירוקה בהודו (אנ') ולפיתוח אנרגיית מים בקנדה.
מכיוון שהולכת מים בין אגנים טבעיים מתוארת הן כחיסור במקור והן כתוספת ביעד, עלולים מיזמים מסוג זה להיות שנויים במחלוקת במקומות מסוימים ולאורך זמן; הם עשויים גם להיראות כשנויים במחלוקת בשל קנה המידה, העלויות וההשפעות הסביבתיות או ההתפתחותיות שלהם.
בטקסס, למשל, דו"ח של מועצת פיתוח המים של טקסס (Texas Water Development Board) משנת 2007 ניתח את העלויות והיתרונות של מיזמי העברת מים בין אגנים בטקסס, והגיע למסקנה שעל אף שחלקם חיוניים, החסמים לפיתוחם כוללים עלות, התנגדויות לבניית מאגרים חדשים והשלכות סביבתיות.[1] אך למרות העלויות וחששות אחרים הכרוכים בכך, יש למיזמים של העברת מים בין אגנים תפקיד חיוני באופק תכנון המים של המדינה ל-50 השנים העתידיות. מתוך 44 מיזמים מומלצים להובלה והעברה של מי תהום ונגר עילי שנכללו בתוכנית המים של מדינת טקסס 2012, 15 הסתמכו על העברת מים בין אגנים.[1]
בעוד שמדינות מפותחות ניצלו לעיתים קרובות את האתרים הרווחיים ביותר מבחינה כלכלית שכבר יש בהם תועלות רבות, הוצעו תוכניות הטיה/העברה בקנה מידה גדול במדינות מתפתחות כמו ברזיל, מדינות אפריקה, הודו וסין. העברות מודרניות יותר אלו הוצדקו בשל היתרונות הכלכליים והחברתיים הפוטנציאליים שלהן באזורים מאוכלסים יותר, הנובעים מביקוש מוגבר להשקיה, אספקת מים לתעשייה ולתושבי הערים ומתוך הרצון לנצל אנרגיה מתחדשת. מיזמים אלה הוצדקו גם בגלל שינויי האקלים האפשריים והחשש מירידה בזמינות המים בעתיד; לאור זאת, נוטים מיזמים אלה להכין את הכלכלה לאירועי הבצורות ולביקוש הגובר למים. מבחינה כלכלית, מיזמים המעבירים מים בין אגנים הם לרוב גדולים ויקרים, וכוללים תכנון ותיאום תשתיות ציבוריות או פרטיות גדולות. במקרים מסוימים בהם הזרימה הרצויה אינה מסופקת על ידי כוח הכבידה בלבד, נדרש שימוש נוסף באנרגיה לשאיבת מים אל היעד. מיזמים מסוג זה עלולים להיות מסובכים גם במונחים משפטיים, שכן זכויות המים באגן המוצא נפגעות; זה נכון במיוחד כאשר אגן המוצא של נהר חוצה מדינות. יתר על כן, להעברות אלו יכולות להיות השפעות סביבתיות משמעותיות על מערכות אקולוגיות באגן המוצא. במקרים מסוימים יכולים אמצעי חיסכון במים (אנ') ביעד להפוך את העברות המים הללו לפחות נחוצות כדי להקל על מחסור במים (אנ'), לעכב את הצורך בבנייה של מתקנים להעברת מים או לצמצם את הגודל והעלות הראשונית שלהם.