העיטור
ספר הלכה מהמאה ה-12, מאת רבי יצחק בן מרי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
העיטור (בשמו המלא: עיטור סופרים), הוא ספר הלכה שחובר במאה ה-12 על ידי רבי יצחק בן אבא מרי ממרסילייא שבחבל פרובאנס שבצרפת. המחבר ידוע בעיקר על שם ספרו, בכינוי "בעל העיטור", ויש גם המכנים אותו "בעל הדברות", על שם חיבורו "עשרת הדברות" הנספח לספר העיטור (ראו להלן).[1]
עובדות מהירות מידע כללי, מאת ...
שער ספר העיטור, ויניציאה שס"ח, 1608 | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | יצחק בן אבא מרי |
שפת המקור | תקופת הביניים של העברית |
סוגה | ספרות הלכתית |
סגירה
הספר מקיף את יסודות ההלכה בתחום דיני אישות וממונות, הלכות המועדים, חלק מהלכות כשרות ועוד. הוא מבוסס במידה רבה על תורתם של גאוני בבל, ותרומתו רבה להכרת שיטותיהם בנושאים הנדונים בו.
ספר העיטור מצוטט פעמים רבות בספרות ההלכה בדורות הבאים, וסעיפים רבים בשולחן ערוך נקבעו תוך התחשבות בשיטתו. למרות חשיבותו, נדפס הספר פעמים מעטות ובשיבושים קשים.