הפארק הלאומי ביסקיין
פארק לאומי בפלורידה, ארצות הברית / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הפארק הלאומי ביסקיין (באנגלית: Biscayne National Park) הוא פארק לאומי, השוכן דרומית למיאמי בדרום מדינת פלורידה בארצות הברית.
שקיעה בפארק הלאומי ביסקיין | |
מידע כללי | |
---|---|
תאריך הקמה | 28 ביוני 1980 |
מבקרים בשנה | 446,961[1] (נכון ל־2017) |
גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
נתונים ומידות | |
שטח | 700[2] קמ"ר |
מיקום | |
מדינה | פלורידה בארצות הברית |
מיקום | פלורידה |
קואורדינטות | 25°26′45″N 80°13′45″W |
Biscayne National Park | |
(למפת ארצות הברית מוגדלת) (למפת ארצות הברית רגילה) (למפת פלורידה רגילה) (למפת פלורידה מוגדלת) | |
הפארק משמר את מפרץ ביסקיין ואת שוניות המחסום שבו השוכנות מול החוף. תשעים וחמישה אחוזים מהפארק הם מים, וחוף המפרץ הוא אתר של יער נרחב של עצי מנגרובים. הפארק משתרע על שטח בן 700 קילומטרים רבועים, וכולל את אליוט קי (Elliott Key), קי שנוצר מתוך שונית אלמוגים מאובנת, שהוא האי הגדול ביותר בפארק, והאי הראשון בשרשרת איי פלורידה קיז המסתיימת באי קי וסט. האיים הרחוקים יותר בצפון הפארק הם איי מעבר בין אלמוגים וחול. החלק הימי של הפארק כולל את האזור הצפוני ביותר של שונית פלורידה (Florida Reef), אחת משוניות האלמוגים הגדולות בעולם.
הפארק הלאומי ביסקיין מגן על ארבע מערכות אקולוגיות נפרדות: ביצת המנגרובים של קו החוף, המים הרדודים של מפרץ ביסקיין, איי האלמוגים ואבן הגיר (קיז) ושונית פלורידה. ביצות קו החוף של היבשת ושולי האיים הם אתר רבייה ובית גדול לפגיות של דגים ודגיגים, רכיכות וסרטנים. במי המפרץ שוכנים דגים לא בוגרים ובוגרים, ערוגות של עשב ים, ספוגים, אלמוגים רכים, ותחש נהרות קריבי. האיים מכוסים צמחייה טרופית כולל קקטוסים בסכנת הכחדה ודקלים, והחופים שלהם מהווים אתרי קינון של צבי הים בסכנת הכחדה. בשוניות מול החוף והמים חיים יותר מ-200 מינים של דגים, עופות ימיים, לווייתנים ואלמוגים קשים. ניתן לצפות בפארק בשש עשרה מינים בסכנת הכחדה כולל: מין הפרפר Papilio aristodemus, מסורן קצר-שן, תחשים, צב ים ירוק וצב ים קרני. בפארק יש גם אוכלוסייה קטנה מאוימת של תנין אמריקני ומעט פרטים של אליגטור אמריקני.
התושבים המשתייכים לתרבות גליידס (Glades culture) שכנו באזור מפרץ ביסקיין, לפני לפחות 10,000 שנים לפני שפני הים עלו בסוף עידן הקרח והציפו את המפרץ. בני שבט הטקווסטה (Tequesta) התגוררו באיים ועל קו החוף מבערך לפני 4,000 שנים ועד המאה ה-16, כאשר הספרדים השתלטו על פלורידה. ספינות נפלו קורבן לשוניות מתקופת הספרדים ועד המאה ה-20, כשבתחומי הפארק מתועדות יותר מ-40 ספינות טרופות. אף שהאיים בפארק היו מעובדים במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, הקשו הקרקע הסלעית שלהם וההוריקנים התכופים על קיום חקלאות. בתחילת המאה ה-20 הפכו האיים ליעדים מבודדים לתושבים עשירים ממיאמי שבנו בתי קיט ומועדונים חברתיים. בית ההארחה של מארק האניוול (Mark C. Honeywell) על האי בוקה צ'יטה קי (Boca Chita Key) היה המפלט הפרטי המשוכלל ביותר וכלל מגדלור דמה. מועדון "קוקולובו קאי קלוב" (Cocolobo Cay Club) היה שייך בזמנים שונים לקרל פישר (Carl G. Fisher), יזם נדל"ן ממיאמי, לגארפילד ווד (Garfield Wood) תעשיין בתחום ספנות ולבבה רבוזו (Bebe Rebozo), שהיה ידיד של הנשיא ריצ'רד ניקסון, וארבעה מנשיאי ארצות הברית ביקרו בו. סטילטסוויל (Stiltsville), קהילה של בתי הכלונסאות קמה בשנות ה-30 של המאה ה-20 על השרטונות של צפון מפרץ ביסקיין, תוך ניצול הריחוק מהחוף על מנת להציע הימורים ואלכוהול בתקופת היובש. לאחר המהפכה הקובנית של 1959, נעשה שימוש באליוט קי כאתר אימונים למסתננים לתוך קובה של פידל קסטרו על ידי סוכנות הביון המרכזית ועל ידי קבוצות גולים קובניות. האיים בפארק, שהיו מיושבים בעבר, ריקים כיום מאדם.
מפרץ ביסקיין הוצע במקור להיכלל בפארק הלאומי אוורגליידס, אבל הוחרג מהפארק המוצע כדי להבטיח את הקמתו של הפארק הלאומי אוורגליידס. הוא נשאר בלתי מפותח עד שנות ה-60, כאשר הועלו סדרה של הצעות לפיתוח האיים בדומה למיאמי ביץ', ולבנות נמל מים עמוקים למטענים בתפזורת, יחד עם בתי זיקוק ומפעלים פטרוכימיים בחוף מפרץ ביסקיין. בשנות ה-60 וה-70 נבנו בחופי המפרץ שתי תחנות כוח פחמיות ושתי תחנות כוח גרעיניות. תגובה חריפה נגד הפיתוח הובילה להכרזה על המונומנט הלאומי ביסקיין ב-1968. השטח המוגן הורחב על ידי הכרזתו בשנת 1980 כפארק הלאומי ביסקיין. מרבית המבקרים בפארק הם שייטים משום שפרט למרכז המבקרים של הפארק השוכן על היבשת, האיים ואזורי הים נגישים רק בסירות.