הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן (2004–2021)
דף פירושונים / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הרפובליקה האסלאמית של אפגניסטן הייתה רפובליקה אסלאמית בין 2004 עד לשנת 2021 במהלך המלחמה באפגניסטן ועד כיבוש המדינה על ידי הטליבאן. היא הוקמה בשנת 2004 לאחר פלישת ארצות הברית לאפגניסטן בשנת 2001. הממשלה האפגנית נכנעה לאמירות האסלאמית של אפגניסטן באוגוסט 2021, לאחר נפילת קאבול לידי הטליבאן.
המנון לאומי |
2004–2006: "מבצר האסלאם, לבה של אסיה" 2006–2021: "ההמנון הלאומי של אפגניסטן" | ||
---|---|---|---|
ממשל | |||
משטר | רפובליקה אסלאמית | ||
ראש מדינה | נשיא אפגניסטן | ||
נשיא אפגניסטן |
| ||
ראש הרשות המבצעת | המנהל הבכיר | ||
המנהל הבכיר | |||
שפה נפוצה | פשטו ודארי | ||
עיר בירה |
קאבול (והעיר הגדולה ביותר) | ||
רשות מחוקקת | האספה הלאומית של אפגניסטן | ||
גאוגרפיה | |||
יבשת | אסיה | ||
היסטוריה | |||
הקמה | פלישת ארצות הברית לאפגניסטן, בחירות ראשונות | ||
פלישת ארצות הברית, בחירות | 17 בדצמבר 2001, 9 באוקטובר 2004 | ||
פירוק | השתלטות הטליבאן על אפגניסטן | ||
השתלטות הטליבאן על אפגניסטן | 6 בספטמבר 2021 | ||
ישות קודמת | אפגניסטן ממשלת המעבר של אפגניסטן | ||
ישות יורשת | טליבאן האמירות האסלאמית של אפגניסטן | ||
אוכלוסייה בעבר | 38,928,346 [hebrew 2] | ||
כלכלה | |||
מטבע | אפגני | ||
במהלך נסיגת הכוחות האמריקאיים מאפגניסטן ב-2021, הטליבאן הוציאו מתקפה חזקה במאי של אותה השנה, שהצליחו לכבוש כמעט את כל המדינה בתוך שלושה חודשים וחצי. צבא הכוחות המזוינים של אפגניסטן נעשה חלש יותר ויותר כאשר החלה המתקפה. מוסדות הרפובליקה נפלו ב-15 באוגוסט, לאחר נפילת בירת הרפובליקה, קאבול, לידי הארגון. נשיא אפגניסטן אשרף ע'ני אחמדזאי נמלט לאיחוד האמירויות הערביות[1].
גם לפני נפילת קאבול, הטליבאן שלטו במספר שטחים במדינה. בגלל ההסתמכות הגדולה של ממשלת אפגניסטן בצבא ארצות הברית, יש שהכירו בה כמדינה קליינטית של ארצות הברית, והיא איבדה את השליטה על עצמה לאחר מבצע חירות מתמשכת.
ב-17 באוגוסט 2021, גולבדין חכמתיאר, מנהיג אפגני שהקים את מפלגת חיזב-י אסלאמי גולבודין וידיד עם הטליבאן, פגש את נשיא אפגניסטן לשעבר חאמיד כרזאי ואת עבדאללה עבדאללה, נשיא המועצה העליונה לרגיעה לאומית בדוחה שבקטר, במטרה להקים ממשלה חדשה[2]. אשרף ע'ני אחמדזאי הצהיר כי הוא בעד משא ומתן על עתידה של המדינה. באותו היום, הסגן הראשון לנשיא אפגניסטן, אמרוללה סאלח, הכריז על עצמו כנשיא המדינה בפועל, בהתאם לחוקת אפגניסטן[3]. הוא הצהיר, כמו כן, כי הוא יתנגד לטליבאן ויהיה חלק מן חזית ההתנגדות הלאומית של אפגניסטן.