השלטון הישראלי ביהודה ושומרון
השלטון בשטחי יהודה ושומרון מאז 1967 / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
השלטון הישראלי ביהודה ושומרון הוא צורת השליטה של ישראל בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים (יוני 1967) ביהודה, השומרון ובקעת הירדן. האזור מכונה בישראל "יהודה ושומרון" או "השטחים", ובעולם "הגדה המערבית".[hebrew 1] ברוב שטחים אלו מתנהלת השליטה באמצעות ממשל צבאי, שהוא הארוך ביותר בהיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השנייה.[1]
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: טענות לחוסר נייטרליות ולניסוחי שפה לקויים. | |
במסגרת הסכמי אוסלו ב-1994, העבירה ישראל לידי הרשות הפלסטינית את השליטה האזרחית והביטחונית בשטח A, ואת השליטה האזרחית (אך לא הביטחונית) בשטח B. שטחי A ו-B מהווים ביחד 40% משטחי יהודה ושומרון וכוללים 90% מהאוכלוסייה הפלסטינית. שטח C נשאר בשליטה ישראלית מלאה, אזרחית וגם ביטחונית, והוא מהווה 60% משטחי יהודה ושומרון וכולל 10% מהאוכלוסייה הפלסטינית. אזורי השליטה של הרשות הפלסטינית אינם רציפים בשטחם; שטחי A ושטחי B מקוטעים כארכיפלג ל-165 איים המכילים 90% מהאוכלוסייה הפלסטינית, מוקפים בשטחי C.[2] ישראל פועלת צבאית בכל שלושת האזורים.[3]
בשטח שנכבש בידי ישראל במלחמה כלול גם אזור מזרח ירושלים, שהוא אזור בן כ-70 קמ"ר העוטף את מערב ירושלים ממזרח, דרום וצפון, שסופח למדינת ישראל בצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1) תשכ"ז-1967,[4] ונמצא תחת מנהל ישראלי-אזרחי.