התמכרות פסיכולוגית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התמכרות פסיכולוגית הוא הכינוי הנפוץ בספרות המקצועית של תחום מדעי המוח ומדע הנוירופסיכולוגיה לתאר כל התמכרות שאיננה התמכרות פיזיולוגית. בשביל להבין את המונח לאשורו נדרש קודם כל לדעת מהי התמכרות פיזיולוגית:
התמכרות פיזיולוגית נוצרת כאשר אדם צורך באופן עקבי מולקולה מסוימת אשר גורמת לעומס מערכתי על קולטנים הקולטים אותה במערכת העצבים המרכזית וכמנגנון התמודדות עם העומס, מוחו מייצר קולטנים נוספים עבורה - מה שמוליד בסופו של דבר[1] תחושה נפשית של צורך הולך וגדל בסם, אך ספציפית על בסיס זה של ריבוי קולטנים.
התמכרות פסיכולוגית לחומר מסוים היא כל התמכרות אשר לפי שעה, קיים קונצנזוס בקרב מדעני מוח כי היא אמנם נפשית-תחושתית אבל אין לה בסיס של ריבוי קולטנים בשל עומס; אין זה אומר שאכן מבחינה מציאותית אין לה בסיס נוירוביולוגי כזה אלא שלפי שעה בסיס כזה לא תועד במידה מספקת במחקר המדעי.
כמו כן, התמכרות פסיכולוגית איננה מוגבלת רק לחומרים, אלא גם למוצרים מוגמרים (כגון אוכל עתיר מונוסודיום גלוטמט) ומצבים מסוימים (כגון הימורים).
ההתמכרות הפסיכולוגית גורמת לאדם לכמיהה עזה, כזו שקשה להתנגד לה למושא ההתמכרות הספציפי ואף במקרים חריפים לתלות יומית בו (במקרים חריפים כאלה האדם חש אי נחת, כעס ואף עשוי לגלות אלימות אם לא תבוא ההתמכרות על סיפוקה). בכל הקשור למזונות, אין בהכרח מדובר בהפרעת אכילה (שכן הפרעות אכילה הן כלליות ולא ספציפיות).