התקופה הג'ורג'יאנית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
התקופה הג'ורג'יאנית הייתה תקופה בהיסטוריה הבריטית מ-1714 ועד 1830 או 1837, על שם המלכים מבית הנובר: ג'ורג' הראשון, ג'ורג' השני, ג'ורג' השלישי וג'ורג' הרביעי. הגדרת התקופה מורחבת לעיתים קרובות כך שתכלול את שלטונו הקצר יחסית של ויליאם הרביעי, שהסתיים עם מותו ב-1837.
תקופת העוצרות היא תקופת משנה של תקופה זו, בה ג'ורג' הרביעי היה נסיך ויילס, ושימש עוצר במהלך מחלת אביו ג'ורג' השלישי.[1] המעבר לתקופה לתקופה הוויקטוריאנית התאפיין מבחינה דתית, מבחינת ערכים חברתיים ואמנויות, בשינוי טון הרחק מהרציונליזם לכיוון רומנטיקה ומיסטיקה.
המונח ג'ורג'יאני משמש בדרך כלל בהקשרים של היסטוריה פוליטית וחברתית ואדריכלות. המונח "ספרות אוגוסטנית" משמש לעיתים קרובות לדרמה אוגוסטנית, שירה אוגוסטנית ופרוזה אוגוסטנית בשנים 1700–1740. המונח "אוגוסטני" מתייחס להכרה בהשפעתה של הספרות הלטינית מ-הרפובליקה הרומית העתיקה.[2]
המונח "התקופה הג'ורג'יאנית" אינו מתייחס לתקופתם של שני המלכים הבריטים בני המאה ה-20 בשם זה, ג'ורג' החמישי וג'ורג' השישי.