וילאייט חג'אז
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
וילאייט חג'אז (בערבית: ولاية الحجاز; בטורקית עות'מאנית: ولايت حجاز) היה אזור חג'אז בחצי האי ערב כאשר הוא נוהל כמחוז ברמה הראשונה (וילאייט) של האימפריה העות'מאנית. בתחילת המאה ה-20, לפי הדיווחים, שטחו היה 96,500 מילים רבועים (250,000 קילומטרים רבועים).[1] חג'אז כלל את כל האדמות מהגבול הדרומי של וילאייט סוריה, דרומית לעיר מעאן, עד לגבול הצפוני של וילאייט תימן, מצפון לעיר אל לית.[2]
דגל | |
ממשל | |
---|---|
משטר | מונרכיה |
עיר בירה | מכה |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה |
היסטוריה | |
הקמה | חוק הווילאייטים |
הקמה | 1872 |
פירוק | מלחמת העולם הראשונה |
פירוק | 1916 |
ישות קודמת | האימפריה העות'מאנית איילט ג'דה |
ישות יורשת | ממלכת חג'אז ממלכת חג'אז |
למרות היעדר משאבי הטבע, לאזור הייתה חשיבות פוליטית רבה כערש האסלאם והיה מקור לגיטימציה לשלטון העות'מאנים.[3] סובסידיות שניתנו על ידי המדינה וזכאה היו מקור ההכנסה העיקרי לאוכלוסיית שתי הערים הקדושות, אך גם המסחר שנוצר על ידי החג' היה מקור הכנסה חשוב.[3]
הכוח הסדיר העות'מאני בחג'אז הוקם כפרקה (דיוויזיה), הכפופה לארמייה השביעית בתימן.[4] מחוץ לערים ולעיירות, הסמכות העות'מאנית הייתה חלשה.[5] רק באל-מדינה וג'דה היה חיל מצב קבוע.[3]