וילאייט תימן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
וילאייט תימן (בערבית: ولاية اليمن; בטורקית עות'מאנית: ولايت یمن) היה אזור אשר נוהל כמחוז ברמה הראשונה (וילאייט) של האימפריה העות'מאנית. בתחילת המאה ה-20, על פי הדיווחים, שטחו היה 77,200 מילים רבועים (200,000 קילומטרים רבועים).[1] אוכלוסיית הווילאייט לפי המפקד העות'מאני של 1885 כללה כ-2,500,000 תושבים.[1]
עובדות מהירות ממשל, משטר ...
דגל | |
ממשל | |
---|---|
משטר | מונרכיה |
עיר בירה | צנעא |
גאוגרפיה | |
יבשת | אסיה |
היסטוריה | |
הקמה | חוק הווילאייטים |
הקמה | 1872 |
פירוק | מלחמת העולם הראשונה |
פירוק | 1918 |
ישות קודמת | האימפריה העות'מאנית איילט תימן |
ישות יורשת |
בריטניה פרוטקטורט עדן ממלכת תימן ממלכת תימן האמירות האידריסית של עסיר |
סגירה
הווילאייט היה תחום על ידי קו רוחב -20 צפון לצפון, אזור פרוטקטורט עדן מדרום, ים סוף ממערב וקו האורך 45 מזרח ממזרח. הגבול הדרומי נתחם על ידי ועדת הגבול האנגלו-טורקית בשנים 1902–1905, בעוד שהגבול המזרחי נותר מעורפל.[2]