חבר העמים הפיליפיני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חבר העמים הפיליפיני (באנגלית: The Commonwealth of the Philippines) היה הגוף המינהלי ששלט בפיליפינים מ-1935 עד 1946, מלבד תקופת גלות במלחמת העולם השנייה מ-1942 כשהאימפריה היפנית כבשה את המדינה. היא החליפה את הממשלה הזמנית שהוקמה על ידי ארצות הברית, ובעזרת חוק Tydings-McDuffie. חבר העמים תוכנן כממשלת מעבר להכנה לקראת עצמאות מלאה של המדינה.
במשך יותר מעשור של קיום חבר העמים, היה בו ממשל חזק ובית משפט עליון. בית המחוקקים, נשלט על ידי מפלגת נסיונליסטה. ב־1937 בחרה הממשלה בטאגאלוג - כשפתה של העיר מנילה והמחוזות הסובבים אותה - כבסיס לשפה הלאומית, אם כי עברו עוד שנים רבות לפני שהשימוש בה הפך ליומיומי. נשים קיבלו זכות בחירה, והכלכלה הגיעה לשיאה לפני שהגיע השפל של הכיבוש היפני ב-1942.
ממשלת חבר העמים יצאה לגלות בשנים 1942–1945, כאשר הפיליפינים היו תחת הכיבוש היפני. בשנת 1946, הסתיים תור חבר העמים כצורת ממשל, והפיליפינים קבלו עצמאות מלאה.[1]