חוב טכני
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוב טכני (ידוע גם בשם "חוב דיזיין"[1] או "חוב קוד") הוא עיקרון בפיתוח תוכנה, שמשקף את העלות המרומזת של תוספת עבודה. העלות הזו נוצרת כאשר בוחרים בפתרון קל ומיידי במקום בגישה טובה יותר שתדרוש זמן רב יותר.[2]
אפשר להשוות חוב טכני לחוב כספי[3]. אם חוב טכני אינו מוחזר, הוא יכול לצבור "ריבית", ולהקשות על מימוש שינויים בהמשך. חוב טכני שאינו מטופל מגדיל את אנטרופיית התוכנה. חוב טכני אינו בהכרח דבר רע, ולעיתים נדרש חוב טכני על מנת לגרום לפרויקט להתקדם (כמו במקרה של הוכחת היתכנות). מצד שני ישנם מומחים הטוענים כי דימוי החוב הטכני נוטה למזער את עוצמת הפגיעה שנגרמת ממנו, ובכך הדימוי מוביל לתיעדוף נמוך מדי של עבודת התיקון של סיבוכי תוכנה מסוג זה.[4][5]
כאשר מבצעים שינוי בקוד, בדרך כלל נדרש שינוי תואם בחלקים אחרים בקוד, או בתיעוד. כאשר לא מבצעים את השינויים הללו, הם נחשבים לחוב טכני שיהיה לשלמו מתישהו בעתיד. בדיוק כמו חוב כספי, השינויים שלא בוצעו צוברים ריבית וריבית דריבית, ומכבידים על בניית הפרויקט. למרות שהביטוי שגור בעיקר בפיתוח תוכנה, ניתן ליישם אותו גם בתחומים אחרים.