חוק אימוץ ילדים
חוק בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 הוא חוק שמטרתו להסדיר את התנאים שבהם ניתן אישור לאימוץ, תוך התמודדות עם היבטים כגון צו אימוץ, כשירות המאמץ, תקופת מבחן, הסכמות הורים, מסירת ילד, ובמקרים חריגים גם ביטול צו אימוץ. החוק החליף את "חוק אימוץ ילדים תש"ך-1960".[1]
עובדות מהירות פרטי החוק, מדינה ...
פרטי החוק | |
---|---|
מדינה | ישראל |
תאריך חקיקה | 25 במאי 1981 |
תאריך חקיקה עברי | כ"ד באייר תשמ"א |
גוף מחוקק | הכנסת התשיעית |
חוברת פרסום | ספר החוקים 1028, עמ' 293. |
הצעת חוק | ממשלתית |
משרד ממונה | משרד המשפטים |
מספר תיקונים | 11 |
נוסח מלא | הנוסח המלא |
סגירה
החוק מטופל על ידי השירות למען הילד, כאשר שירות האימוץ מגדיר שתי קבוצות של ילדים - תינוקות, שהם ילדים מגיל 0 עד שנתיים, וילדים מעל גיל שנתיים, קבוצה זו נקראת "צרכים מיוחדים". ילד נחשב בעל "צרכים מיוחדים" כאשר הוא מעל גיל שנתיים וזקוק להורים קבועים. יכול להיות שבנוסף הילד מתמודד עם עיכוב התפתחותי, בעיה בריאותית או כל עניין אחר שזקוק לטיפול מעל הטיפול הרגיל שהורים מעניקים לילדיהם.