חלום יעקב
סיפור מקראי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חלום יעקב הוא סיפור מקראי המופיע בתחילת פרשת ויצא ומתרחש במהלך מסעו של יעקב צפונה מבאר שבע שבכנען לחרן שבארם נהריים, בעקבות ציווי הוריו לאחר סיפור גנבת הברכות.
במהלך מסעו, עוצר יעקב ללינת לילה במקום שלאחר מכן מתברר ששמו לוז. בחלום הלילה הוא רואה "סולם" שמוצב על הארץ וראשו בשמים, ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. לאחר מכן מתגלה אלוהים ליעקב, ואומר לו שהוא יתן לו ולזרעו את הארץ שהוא שוכב עליה, זרעו ירבה כעפר הארץ והם יהיו ברכה לכל האנושות. בנוסף מבטיח אלוהים לשמור על יעקב בכל מקום שילך, להשיב אותו אל הארץ שבו הוא נמצא, ומצהיר שלא יעזוב אותו עד קיום כל הבטחותיו[1].
יעקב מקיץ משנתו נפעם מכך שלא ידע ש"יש ה' במקום הזה", ומכריז שהמקום הוא "בית אלוהים" ו"שער השמיים". בבוקר הוא מקים כמצבה את האבן עליה הניח את ראשו בלילה, קורא למקום "בית אל", ונודר שאם אלוהים יגן עליו בדרכו וישיב אותו בשלום לבית אביו, הוא יקבע את המקום כבית אלוהים ויתן מעשר לאלוהים מכל מה שהאחרון יתן לו.
לפי ספר היובלים[2], הגיע יעקב למקום בשנת 2,115 לבריאת העולם, באחד בחודש הראשון, שהוא תחילת שנה חדשה בלוח השנה במגילות קומראן, ומקביל לא' בניסן (ראש השנה למלכים ולרגלים) בלוח העברי.