חמלה עצמית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חמלה עצמית היא רגש החמלה, המופנה כלפי העצמי[1]. אדם יכול לחוש חמלה לאדם אחר שסובל, נכשל וחסר אונים. את אותה החמלה האדם יכול לחוש על עצמו כשהוא חווה אחד מהמצבים הללו. כריסטין נף מגדירה את החמלה העצמית כמורכבת משלושה מרכיבים עיקריים: להיות טובים לעצמנו (נדיבות עצמית), להרגיש שגם אנחנו אנושיים (ויכולים להיכשל, או לטעות), קשיבות (היכולת שלנו להכיר בחולשות ובטעויות מבלי להקטין, או להגדיל אותם[2]).