חסינות פרלמנטרית
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
חסינות פרלמנטרית היא חסינות הניתנת לחברי גופים מחוקקים, כדי להגן עליהם מרדיפות או הפרעות שרירותיות, מצד הרשות המבצעת[1], במהלך עבודתם הפרלמנטרית. הצורך בחסינות זו נוצר, כשהרשות המבצעת במדינות שונות ניסתה להשתיק/להפריע לפעילותם של חברי בתי מחוקקים.
במדינות שונות ברחבי העולם נהוגים חוקים, שעל פיהם יש זכויות יתר לחברי בתי המחוקקים בתקופת כהונתם כמחוקקים. זכויות היתר ניתנות, כדי שהשלטון לא יפריע לחברי בתי המחוקקים במלאכתם, הן לא ניתנות כדי למנוע העמדה לדין של חברי בתי מחוקקים שעברו עבירות. מידת ההגנה על חברי בתי מחוקקים משתנה ממדינה למדינה ובית המחוקקים יכול ולעיתים מבטל את ההגנה על חבר בית מחוקקים מסוים.
חסינות המחוקקים היא תולדה של שימוש שליטים בכלי החוק, כדי להציק, לרדוף ואף להמית מחוקקים, שלא מצאו חן בעיניהם. החסינות נועדה להגן על מחוקקים נרדפים, במיוחד מחוקקים מהאופוזיציה. במדינות דמוקרטיות, בהן השלטון יציב ונעלמו התופעות של רדיפת חברי בתי מחוקקים על ידי השלטון, קיימת מגמה של צמצום החסינות ואף ביטולה. בבריטניה, באוסטרליה, בקנדה, בהולנד ועוד מדינות אין חסינות פרלמנטרית בהליכים פליליים[2]. לדוגמה, רישי סונאק, ראש ממשלת בריטניה, הופיע בסרטון ובו נראה נוסע במושב האחורי של מכונית ללא חגורת בטיחות ועל כן המשטרה הבריטית קנסה אותו[3].