טאשיזם
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
טאשיזם (בצרפתית: Tachisme, נגזרת של המילה 'tache', שפירושה כתם) הוא סגנון ציור מופשט צרפתי שהיה פופולרי בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20. המונח משמש על מנת לתאר אמנות מופשטת לא גאומטרית שהתפתחה באירופה, ומתאפיינת בעבודת מכחול ספונטאנית, טפטופי צבע, כתמי צבע הנובעים היישר מהשפופרת, התזות של צבע וסימנים דמויי שירבוט שמזכירים קליגרפיה.[1] לעיתים קרובות הסגנון נחשב למקבילה האירופית של האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי, למרות שקיימים הבדלים סגנוניים בין שני הזרמים.[2] כמו חבריהם האמריקאים, ציירי הטאשיזם הצרפתיים הפיקו עבודות גדולות ממדים, אך ביחס לעבודות אמריקאיות כמו אלה של ג'קסון פולוק ווילם דה קוניג, עבודותיהם של אמני הטאשיזם היו אלגנטיות וליריות יותר, ולעיתים קרובות כללו קווים מעודנים וגוונים מעורבבים ושקטים. אמני הטאשיזם, בנוסף על כך, ראו עצמם פחות מחויבים מציירי הפעולה ליצירה מתוך השראה נפשית בלתי מרוסנת.[3]
הציירת הישראלית לאה ניקל היא דוגמה לאמנית שהושפעה רבות מהטאשיזם, אליו התוודעה בעת שהותה בפריז. ביצירותיה היא משתמשת בצבעוניות עזה, במשטח עבודה גדול ובטכניקות של חריטה, ציור באמצעות אצבעות, טפטוף ושרבוט; זאת על אף שהיא בונה מכל אלה קומפוזיציה מאורגנת.[4]