יהדות אלכסנדריה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
קהילת יהדות אלכסנדריה התחילה להתקיים, עם היווסדות העיר אלכסנדריה במצרים העתיקה על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 332 לפנה"ס.[1] ליהודים באלכסנדריה היה תפקיד מכריע בחיים הפוליטיים, הכלכליים, התרבותיים והדתיים של אלכסנדריה בתקופה ההלניסטית והרומית, בתקופת הרומאים היהודים היוו כ-35% מאוכלוסיית העיר.[2][3] יהודי אלכסנדריה היו מייסדי היהדות ההלניסטית, והראשונים שתרגמו את התורה מעברית ליוונית קוינה, במסמך המכונה תרגום השבעים. סופרים ודמויות יהודיות חשובות רבות הגיעו או למדו באלכסנדריה, ובהם פילון האלכסנדרוני, שמעון בן ישוע בן אליעזר בן סירא, טיבריוס יוליוס אלכסנדר ויוסף בן מתתיהו. מעמדה של יהדות אלכסנדריה החל להידרדר במהלך התקופה הרומית, כאשר החלו להתפתח רגשות אנטישמיים עמוקים בקרב האוכלוסיות היוונית והמצרית בעיר. רגשות אנטישמיים אלו הובילו בשנת 38 לספירה לפוגרום באלכסנדריה ולמהומות אלכסנדריה בשנת 66 לספירה, שהיו במקביל לפרוץ המרד הגדול הראשון, של היהודים כנגד רומאים. הפרוגרומים הובילו להגירה המונית של יהודי אלכסנדריה לרומא, כמו גם לערים אחרות בים התיכון ובצפון אפריקה. ומאידך אוכלוסיית הקהילה היהודית באלכסנדריה הצטמצמה. בתחילת העידן הביזנטי, שוב גדלה האוכלוסייה היהודית, אך סבלה מרדיפות הכנסייה הנוצרית. במהלך הכיבוש המוסלמי של מצרים, מספר היהודים באלכסנדריה גדל מאוד, כאשר חלק מהערכות ציינו שהאוכלוסייה מנתה כ-40,000 יהודים.[4][5] לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, ובעקבותיה מלחמת ששת הימים ב-1967, גורשה כמעט כל האוכלוסייה היהודית של אלכסנדריה ממצרים ועלתה לישראל.[6] נכון לחודש מרץ 2012 קהילת יהודי אלכסנדריה מנתה 20 איש (17 נשים ושלושה גברים) כולם סביב שנות התשעים לחייהם. נשיא הקהילה היהודית, יוסף (ג'ו) גאון היה בן 55.[7]