יהדות אפגניסטן
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יהדות אפגניסטן הייתה אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר במדינות מרכז אסיה. בימי הביניים יהודים באזור אפגניסטן היו משתתפים משמעותיים בסחר שהתנהל על דרך המשי, ושרידים שונים מלמדים שהייתה באזור קהילה יהודית גדולה. הפלישות המונגוליות במאה ה-13 ואי היציבות שבאה בעקבותיהן גרמו לחורבן של קהילות יהודיות רבות באזור. בהמשך התחדשו קהילות יהודיות במספר ערים באפגניסטן, והתחזקו בעקבות הגירות של יהודים מפרס ומבוכרה. במשך כל השנים, הייתה יהדות זו בקשר הדוק עם יהדות בבל, ומאוחר יותר גם עם יהדות פרס, עם יהדות פקיסטן וכן עם יהדות קוצ'ין שבהודו. מאות יהודים מאפגניסטן עלו לארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 והתיישבו במיוחד בירושלים. לאחר קום מדינת ישראל עלו אליה מרבית בני הקהילה הנותרים, כ-4,000 במספרם.[1]
עד פטירתו באדר ה'תשפ"ב כיהן הרב צבי מתתיה סימן טוב כרב יוצאי אפגניסטן. בעבר כיהן הרב ינון יונה בתור הרב הספרדי של שכונת גבעת שאול בירושלים.