יהדות גאלאץ
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
בגאלאץ, עיר הנמל הגדולה והחשובה ביותר על הדנובה, ישבו יהודים מזה דורות רבים. על פי ההיסטוריון יוסף ברוצ'ינר, מי שהיה נשיא הקהילה היהודית של גאלאץ בשנים 1875 - 1898, היהודים הגיעו לגדות הדנובה בתקופת הכוזרים, במאה ה-8. מצבות יהודיות מהשנים 1590 - 1595 משמשות עדות ליישוב היהודים בגאלאץ במאה ה-16[1]. יהדות גאלאץ ידעה ימים טובים וימים רעים, היא סבלה יחד עם יתר תושבי העיר את כיבושי העיר על ידי צבאות שונים, את המגפות ואת ההצפות של הדנובה ויובליה. יהדות גאלאץ סבלה מרדיפות דתיות מצד תושבי גאלאץ הרומנים ובמיוחד מצד היוונים המקומיים, שהיו גם מתחרים מסחריים, והימאיים היוונים. למרות הרדיפות ידעו היהודים להתגבר ולשגשג יותר משכניהם ומקרבם יצאו אנשי רוח ותעשיינים בולטים בקנה מידה ארצי.
לאחר רדיפות תקופה השואה ברומניה והצקות המשטר הקומוניסטי, שבא לאחר מכן, כמעט כל יהודי גאלאץ עזבו אותה ומרביתם עלו לישראל.