יחס היהדות לתורת האבולוציה
גישות לפתרון סתירה בין יהדות למדע / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
האבולוציה, היא תאוריה מדעית המקובלת כיום כקונצנזוס מדעי,[1] מאתגרת את תפיסת בריאת העולם כפי שהיא מתוארת בתנ"ך ובמסורת היהודית. ביהדות לזרמיה יש גישות שונות כלפי תאוריה זו, חלק מהן שואב השראה מגישות שהתפתחו כלפי תאוריית האבולוציה בהגות הנוצרית. גישות אלה נחלקות לשתי קבוצות עיקריות: זו השוללת את תאוריית האבולוציה מכל וכל, בטענה שהיא מתנגשת עם האמונה היהודית ולכן יש לדחותה, וזו המצדדת בתאוריית האבולוציה מתוך אמונה כי היא אינה משנה את מעורבותו של אלוהים באמצעות השגחה.
הגישה הראשונה, המכונה "בריאתנות" בשל דבקותה בסיפור הבריאה התנ"כי, שוללת את הממצאים המדעיים של תאוריית האבולוציה ומקבלת באופן מלא את תיאור הבריאה בספר בראשית על דרך הפשט. חלק ממצדדי גישה זו מקבלים ברוח דומה גם את התיאורים הכרונולוגיים המפורטים בתנ"ך, ולפיכך מאמינים שגיל העולם הוא כפי שמקובל במניין השנים בלוח העברי, כלומר כ-5,800 שנה. גישה זו היא הגישה המקובלת ברובו המוחלט של הציבור הדתי בישראל.[2] הזרם שמאמין בבריאה לפני כ-5,800 שנה לא שולל רק את תורת האבולוציה אלה גם תאוריות מדעיות רבות אחרות כמו טקטוניקת הלוחות, תורת היחסות, המפץ הגדול, התפתחות מערכת השמש ועוד, שכן תאוריות אלה כוללות תהליכים ותופעות הדורשים מיליוני שנים לפחות.
הגישה השנייה, המקבלת את האפשרות להיתכנות הטענות שהעולם קיים מיליארדי שנים ושהחיים התפתחו באמצעות אבולוציה, נחלקת לפרשנויות פילוסופיות שונות, המיישבות את תאוריית האבולוציה עם היהדות על פי השקפות דתיות שונות. ההשקפה העיקרית בתוך קבוצה זו קוראת תיגר על מאפיין האקראיות בתאוריית האבולוציה, וטוענת כי יש ריבוי של הוכחות על קיומן של חוכמה, תוכנית ומגמה מאחורי תהליך ההתפתחות. אף שתפיסתם של רוב ההוגים היהודיים הדוגלים בגישה זו דומה לרעיון התכנון התבוני, אין לתפיסה זו יומרה להוות תאוריה מדעית שאמורה להחליף או לרשת את תאוריית האבולוציה. בניגוד לנצרות, מצדדי האבולוציה ביהדות אינם מחשיבים את תפיסתם כרעיון מדעי, אלא כרעיון רוחני שביכולתו לגשר בין האמונה הדתית באל ובהשגחה לבין התפיסה המדעית המקובלת.