יחסי איראן–עיראק
יחסי חוץ / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
יחסי איראן–עיראק (בפרסית: روابط ایران و عراق; בערבית: العلاقات العراقية الإيرانية) הם היחסים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן ובין רפובליקת עיראק, אשר נמשכים כבר אלפי שנים. איראן ועיראק חולקות גבול ארוך (הגבול הארוך ביותר בשתי המדינות) ומורשת תרבותית ודתית עתיקה. בימי קדם עיראק היוותה חלק מליבת פרס (איראן המודרנית) במשך כאלף שנה.
יחסי איראן–עיראק | |
---|---|
איראן | עיראק |
איראן | עיראק |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
1,648,195 | 438,317 |
אוכלוסייה | |
89,703,179 | 46,346,763 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
388,544 | 264,182 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
4,331 | 5,700 |
משטר | |
רפובליקה אסלאמית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
היחסים המודרניים בין שתי המדינות נהיו שליליים יותר ויותר בעקבות המהפכה ב-14 ביולי 1958 בעיראק, והפלת המלוכה ההאשמית בעקבותיה, מה שגרם למדינה לסגת מברית בגדאד. מפלגת הבעת' תפסה את השלטון בעיראק בשנות השישים, ונקטה עמדה אגרסיבית יותר בסכסוכי הגבול. בעקבות המהפכה האיסלאמית באיראן בשנת 1979, סדאם חוסיין פתח בפלישה לאיראן בגלל סכסוכי גבולות ורצון להשתלט על שטחים עתירי נפט בשטחה של איראן. הסכסוך נמשך שמונה שנים והסתיים בקיפאון. במהלך המלחמה השתמשה עיראק בנשק כימי ואלימות נגד הכורדים והערבים העיראקים, אשר הואשמו בכך שהם התנגדו לשלטון, מה שהשתלב בסכסוך עם איראן.[1] בעוד איראן לא תמכה בקואליציה הרב-לאומית נגד פלישת עיראק לכווית בשנת 1991, היא תמכה בארגונים פוליטיים שיעים רבים המתנגדים לשלטון סדאם.
נפילתו של סדאם חוסיין בשנת 2003 ועלייתם לשלטון בסופו של דבר של הסיעות השיעיות הפרו-איראניות (כלומר מפלגת דאווה האסלאמית והמועצה העליונה האיסלאמית בעיראק) הובילו לנורמליזציה של היחסים בין המדינות.[2] החל מינואר 2010 חתמו שתי המדינות על למעלה ממאה הסכמי כלכלה ושיתוף פעולה.[3] מאז 2003 עיראק איפשרה למוסלמים השיעים מאיראן לעלות לרגל לאתרי השיעה הקדושים בעיראק. במרץ 2008 הפך נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד, לנשיא איראן הראשון שביקר בעיראק מאז המהפכה האסלאמית של איראן ב-1979. ראש ממשלת עיראק לשעבר, נורי אל-מאלכי, ערך ביקורים ממלכתיים באיראן מאז 2006 והביע אהדה לאיראן בגלל תוכנית האנרגיה הגרעינית שלה. איראן הפכה מאז לשותפת המסחר הגדולה בעיראק.[4] איראן ועיראק הן בעלות ברית קרובות מאוד התומכות זו בזו נגד דאעש. היחסים בין שתי המדינות חזקים בחלקם בגלל העובדה ששתי הממשלות פועלות בשיטת ממשל שיעית. הגברת ההשפעה של טהראן בפוליטיקה העיראקית הביאה לכך שאזרחים מחו על מעורבותם ונוכחותם של המיליציות הנתמכות על ידי איראן שהציקו לאזרחים ותוקפים אותם.[5]
לאירן שגרירות בבגדאד וארבע קונסוליות בבצרה, סולימאניה, ארביל וכרבלא. לעיראק יש שגרירות בטהראן ושלוש קונסוליות בכרמאנשאה, אהוואז ומשהד. ב-7 בספטמבר 2018 הציתו אזרחים עיראקים את השגרירות האיראנית כחלק מסדרת הפגנות והצתה נגד הכוח הזר שנתפס כהשפעה רבה מדי בפוליטיקה המקומית המקומית.[6]