ירק ימי אכיל
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
צומח ימי אכיל, אצות אכילות, או ירקות ים, הם כינויים לצומח אכיל הגדל בים והמשמש להכנת מנות מאכל. ירקות ים מכילים באופן טיפוסי כמויות גבוהות של סיבים תזונתיים.[1][2] הם עשויים להשתייך לאחת או יותר מקבוצות האצות הרב תאיות: אדומיות, ירוקיות וחומיות.
ירק ימי נקצר או מתורבת למיצוי של רב-סוכרים[3] כגון אלגינט, אגר וקרגינן, חומרים ג'לטיניים המכונים באופן קולקטיבי הידרו-קולואידים או פייקו-קולואידים.
הידרו-קולואידים הפכו לגידול מסחרי, בעיקר בשוק תוספי-המזון.[4] תעשיית המזון מנצלת התכונות הפיזיות כגון ג'ליות, שימור-מים, תחליביות המאפיינים הידרו-קולואידים.[5]
מרבית האצות האכילות גדלות בים (מים מלוחים), בעוד רוב אצות המים המתוקים הן רעילות. כמה אצות ימיות מכילות חומצות אשר מגרות את מערכת העיכול, בעוד אחרות עלולות לגרום לתגובה משלשלת, או להשפיע לרעה על האיזון-האלקטרוליטי.[6] מרבית ירקות הים אינם רעילים בצריכת כמות סבירה, אבל ירק ימי מסוג לינגביה (Lyngbya) עלול להיות רעיל ואף קטלני.[7] הרעלות אדם נפוצות יחסית בעת אכילת דג שאכל לינגביה או שאכל דג אחר שניזון ממנה. הרעלה כזו נקראת הרעלת סיגואטרה (או CFP, ראשי תיבות של: Ciguatera fish poisoning). אף טיפול ידני ב-Lyngbya majuscula יכול גם לגרום לדרמטיטיס אצות.[8] כמה מינים של דסמרסטיה הם חומציים ביותר, עם חלוליות של חומצה גופרתית העלולות לגרום בעיות חמורות במערכת העיכול.
המנה הפופולרית המוגשת לרוב במסעדות סיניות במערב כ"אצות ים פריכות (Crispy Seaweed)" למעשה אינה מכילה אצות כלל, אלא עשויה מכרוב שעבר ייבוש וטיגון.[9]