ישעיהו ליבוביץ
מדען והוגה דעות ישראלי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
ישעיהו ליבוביץ (נהגה: לֵיְבּוֹבִיץ' 29 בינואר 1903, ריגה – 18 באוגוסט 1994, ירושלים) היה מדען והוגה דעות ישראלי. שימש כעורך האנציקלופדיה העברית והיה פרופסור לביוכימיה, לכימיה אורגנית ולנוירופיזיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נודע כמבקר חריף של ממשלות ישראל וזכה לכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית".[1][2]
צילום מאת גרובנר | |
לידה |
29 בינואר 1903 האימפריה הרוסית ריגה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
18 באוגוסט 1994 (בגיל 91) ישראל ירושלים, ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מקום לימודים | אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
זרם | נאו-קאנטיאניזם |
תחומי עניין | ביוכימיה, כימיה אורגנית, נוירופיזיולוגיה, רפואה, היסטוריה של המדע, פילוסופיה של המדע, תורת ההכרה, פילוסופיה של הנפש, פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה יהודית ועוד |
עיסוק | ביוכימאי, מרצה באוניברסיטה, כימאי, סופר, איש חינוך, עיתונאי, פילוסוף, נוירופיזיולוג |
הושפע מ | הרמב"ם, עמנואל קאנט, קרל פופר, מאיר שמחה הכהן, לודוויג ויטגנשטיין |
השפיע על | אסא כשר, אליעזר גולדמן, דוד הרטמן, אביעזר רביצקי, אבי שגיא, צבי מזא"ה, שלום רוזנברג ועוד |
מדינה | ישראל |
בן או בת זוג | גרטה ליבוביץ |
צאצאים | יסכה ליבוביץ, מירה עופרן, אליה ליבוביץ |
מספר צאצאים | 6 |
ליבוביץ פרסם ספרים ומאמרים רבים, שבהם פירט את משנתו הפילוסופית, הדתית והפוליטית. בהגותו הפילוסופית ניכרים יסודות קאנטיאניים מובהקים; יסודות אלה ניכרים גם בגישתו של ליבוביץ לפילוסופיה של המדע, בעיקר בכך שהוא ראה את השיטה המדעית ככפויה על הכרת האדם, ובכך שהוא ראה חלקים ניכרים של ענפי הפסיכולוגיה כעומדים מחוץ לתחום המדע.[3] בהגותו הדתית גרס ליבוביץ כי עיקרה של היהדות הוא המצוות המעשיות, ולא האמונה. הוא התנגד בחריפות לתפיסה הדתית-לאומית, שקידשה ערכים כגון אדמה ולאום. מבחינה פוליטית זוהה ליבוביץ עם השמאל, וכמו כן תמך בהפרדת הדת מהמדינה.
ליבוביץ נודע בסגנון החריף, ובכלל זה בהתבטאויות רדיקליות ופרובוקטיביות, כגון טענתו שבמדינת ישראל ישנם חוגים בעלי מנטליות "יהודונאצית".
עמדותיו עוררו עניין בקרב חוגים רחבים, גם בקרב מי שהתנגדו להן.