כבישי רוסיה
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
תשתית הכבישים ברוסיה החלה להתפתח החל מסוף המאה ה-19 כאשר מרבית מערך הכבישים הוא חלק מרשת הכבישים הפדרליים. צפיפות רשת הכבישים גדולה יותר בחלק האירופי של רוסיה ויורדת ככל שנעים צפונה ומזרחה. צפיפות הכבישים במזרח הרחוק ובסיביר היא הקטנה ביותר ורבים מהכבישים אינם מחוברים לרשת הכבישים הפדרלית. כ-10% מהאוכלוסייה חיה באזורים בהם אין גישה לכבישים.[1]
תצורת רשת הכבישים בחלק האירופי של המדינה הוא בצורת כוכב ונוצר מתוך רשת הכבישים של האימפריה הרוסית, שנועדו למרכבות: כל הדרכים הראשיות יצאו ממוסקבה. אופן סידור זה של הכבישים הוא תוצאת הקישורים החלשים בין הערים והמחוזות.
אורכם הכולל של רשת הכבישים ברוסיה (לרבות כבישים אזוריים ופדרליים) הוערכו על ידי סוכנות הכבישים הפדרלית (Федеральное дорожное агентство) ב-1,396,000 קילומטרים, לרבות 984,000 כבישים סלולים. אורך הכבישים בעלי חשיבות פדרלית על פי סוכנות הכבישים הפדרלית מגיע לכדי 50,800 קילומטרים בלבד.[2]
המהירות המקסימלית המותרת בכבישים המהירים ברוסיה, בהיעדר הנחיה אחרת, היא 110 קמ"ש.
מידע על כל הכבישים נכלל ברשם הממלכתי המאוחד לכבישים של הפדרציה הרוסית (Единый государственный реестр автомобильных дорог РФ). כל אדם רשאי לקבל תמצית מידע מהרשם תמורת תשלום שלא עולה על 200 רובל. מה שמאפשר לזהות כל אדם בבירור בעת הצורך, לאחר שבעבר במקרים מסוימים היה קושי באיתור עברייני תנועה שהצליחו לחמוק מאחריות.
בהתאם לחוק "אודות הכבישים" כבישים בעלי חשיבות הפדרלית ואזורית צריכים לשאת שמות רשמיים. מספור רשמי לכבישים בעלי חשיבות פדרלית הוקצה על פי הנחיית ממשלת רוסיה ממספר 62 מ-24 בדצמבר 1991[3]. מספור כבישים אזוריים ומקומיים אמור להיות מוקצה לבעליהם (דהיינו, המחוזות). הכבישים ימשיכו להשתמש במספורים הקודמים שהוקצו לכבישים בעלי חשיבות אזורית ומקומית עוד מהעידן הסובייטי. שיטת המספור החדשה נועדה להעניק מספור לכל כביש ברוסיה מאחר שלכבישים רבים עד היום עדיין אין מספור רשמי.