כפר דיכרין
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
כפר דִּיכְרִין (גם כפר דיכריא וכפר דכריא) הייתה עיירה יהודית גדולה בשפלת יהודה, אשר נזכרת מספר פעמים בספרות חז"ל.
העיירה נזכרת בתלמוד הבבלי, בתלמוד הירושלמי ובמדרש איכה רבה כעיירה יהודית גדולה מאוד ביהודה שחרבה במהלך מרד בר כוכבא, לצד כפר שחליים וכפר ביש:
”שְׁלשָׁה עֲיָרוֹת הָיוּ בַּדָּרוֹם וְהָיוּ מוֹצִיאוֹת כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן: כְּפַר בִּישׁ, כְּפַר שַׁחֲלַיִם, כְּפַר דִּיכְרִין ... כְּפַר דִּיכְרִין לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ כְּפַר דִּיכְרִין, דְּכָל אִתְּתָא דַּהֲוַת תַּמָּן הֲוַת יָלְדָה בְּנִין דִּיכְרִין”[1].
מקור שמו של היישוב לפי חז"ל הוא אפוא סברה לפיה נשות היישוב הולידו בעיקר בנים זכרים.
היישוב הקדום מזוהה כיום עם האתר הארכאולוגי הגדול ח'רבת ד'כרין שבשפלת יהודה, בסמוך מצפון מערב לקיבוץ בית ניר, בו ממצאים מן התקופה הרומית[2].
על שמה של העיירה הקדומה קרוי נחל דיכרין, שראשיתו בח'רבת ד'כרין, והוא עובר תחת כביש 6.