כתב דרום-ערבי עתיק
ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
הכתב הדרום-הערבי העתיק, או בשמו המקומי מוּסְנַד (בכתב המקורי 𐩣𐩯𐩬𐩵, בתעתיק שמי ms3nd, בערבית מודרנית מֻסְנַד), השתלשל מהכתב הפרוטו-סינאי בערך במאה ה-9 לפני הספירה. הוא שימש לכתיבה של שפות דרום-ערב העתיקות – שבאית, קתבאנית, חצ'רמותית, מעינית (והניב שלה, חסאית) – ושל השפה האתיופית געז באזור דעמת. הכתובות המוקדמות ביותר בכתב זה מתוארכות למאה ה-9 לפני הספירה באזור צפון הים האדום, לאורך חוף אריתריאה.[3] כיוון ששבאית היא השפה הנפוצה ביותר בממצאים, הוא לעיתים קרוי גם "האלפבית השבאי".
כתב דרום-ערבי עתיק | |
---|---|
כתובת אבן בכתב דרום-ערבי עתיק (מוסנד) במוזאון הלאומי של תימן בצנעא: " [...] נטינ אל ח'זמ כּל [...]מ קדמ מבּני ח'זמ" | |
סוג כתב: | אבג'ד |
תקופה: | בערך המאה ה-9 לפנה"ס – המאה ה-6 לספירה |
כיוון כתיבה: | מימין לשמאל |
שפות: | געז, שפות דרום-ערב העתיקות |
כתבים קשורים | |
כתב-אב: |
|
כתב-בן: | |
כתב-אח: | |
תקנים | |
ISO 15924: | Sarb, 105, Old South Arabian |
טווח יוניקוד: | U+10A60-U+10A7F |
כמו רוב הכתבים במרחב השֵמי, זהו כתב עיצורי (אבג'ד), כלומר האותיות משקפות עיצורים בלבד. להבדיל מהניקוד בכתב העברי והתשכיל בכתב הערבי, בכתב הדרום-ערבי אין מערכת דיאקריטית לסימון התנועות, אלא הן מסומנות באמצעות אמות קריאה (כמו אותיות אהו"י בעברית). הכתב התפתח לצורתו הסופית סביב שנת 800 לפני הספירה, והשימוש בו נמשך עד המאה ה-6 לספירה, כולל כתובות בשפות צפון-ערב העתיקות בגרסאות שונות, כאשר הן נדחקו בידי האלפבית הערבי,[4] עם התפשטות האסלאם.
השפה נכתבה בידי חלק מהשבטים בתימן העתיקה, כולל חמיר, חאשד (حاشد), צרוואח (صرواح), חמלאן (حملان), ע'ימאן (غيمان) ורדמאן (ردمان). בעוד שדוברי געז, אמהרית ושפות צפון-ערב העתיקות השתמשו באותו כתב כמו שפות דרום-ערב העתיקות,[5][6] בתחילה התפתו להסיק מכך שכל השפות האלה משתייכות לאותו ענף במשפחה השמית, אך למעשה געז ואמהרית משתייכות לענף האתיו-שמי,[7][8] ואילו שפות צפון-ערב משתייכות לענף השמי המרכזי.
באתיופיה ובאריתריאה הוא השתלשל מאוחר יותר לכתב געז, התפתחות שנמשכה מאות שנים וכללה הוספת סימונים לתנועות על גבי האותיות העיצוריות, לכדי יצירת כתב הברתי, וכן הוספת אותיות לצלילים שקיימים בשפות האתיופיות ולא בשפות דרום-ערב. כתב געז קיבע את כיוון הכתיבה משמאל לימין, ומשמש עד היום לכתיבת שפות אתיו-שמיות (אמהרית, תיגרינית ותיגרה) וכן לשפות כושיות ולנילו-סהריות.