לוציוס למאר
פוליטיקאי ושופט אמריקאי / ויקיפדיה האנציקלופדיה encyclopedia
לוציוס קווינטוס סינסינטוס למאר השני (באנגלית : Lucius Quintus Cincinnatus Lamar II; 17 בספטמבר 1825 – 23 בינואר 1893) היה פוליטיקאי, דיפלומט ושופט אמריקאי. כחבר המפלגה הדמוקרטית הוא ייצג את מיסיסיפי בשני בתי הקונגרס של ארצות הברית וכיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא גם היה פקיד ממשל בקונפדרציית המדינות של אמריקה (הקונפדרציה).
לוציוס למאר | |||||||||||||
לידה |
17 בספטמבר 1825 אטיונטון, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
23 בינואר 1893 (בגיל 67) ויינויל (כיום מייקון), ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||||||||
שם מלא | לוציוס קווינטוס סינסינטוס למאר השני | ||||||||||||
מדינה | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||||||
מקום קבורה | בית הקברות סנט פיטר, אוקספורד, ג'ורג'יה, ארצות הברית | ||||||||||||
השכלה |
| ||||||||||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||||||||
בן או בת זוג | Virginia Longstreet | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
חתימה | |||||||||||||
למאר נולד בג'ורג'יה ועבר לאוקספורד שבמיסיסיפי, שם הקים משרד עורכי דין. ב-1856 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו עד דצמבר 1860, כאשר הוא סייע לנסח את החלטת הפרישה של מדינתו. הוא סייע להקים את רגימנט הרגלים ה-19 של מיסיסיפי, והיה פעיל במטהו של דודנה של אשתו, הגנרל ג'יימס לונגסטריט. ב-1862 מינה אותו נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס כשגריר הקונפדרציה באימפריה הרוסית. לאחר מלחמת האזרחים לימד למאר באוניברסיטת מיסיסיפי והיה נציג בכמה ועידות חוקתיות של מדינתו.
למאר שב ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1873, והיה הדמוקרט הראשון מטעם מיסיסיפי שנבחר לבית הנבחרים לאחר המלחמה. הוא כיהן בבית הנבחרים עד 1877 ולאחר מכן ועד 1885 הוא כיהן כסנאטור מטעם מיסיסיפי הוא התנגד למדיניות השיקום ולמתן זכות בחירה לאפרו-אמריקאים.[1][2] ב-1885 הוא מונה על ידי הנשיא גרובר קליבלנד כמזכיר הפנים של ארצות הברית. ב-1888 מונה למאר כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית, והיה לדרומי הראשון שמונה לבית המשפט העליון מאז מלחמת האזרחים. הוא כיהן על כס השיפוט עד מותו ב-1893.